על בריחים ותיכונים

יעקב עציון

גיליון מס' 39 - אדר א תשע"א * 2/11

"וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (שמות כו, כח)

נחש הבריח מוזכר פעמיים במקראות, בישעיהו ובאיוב, ובשניהם בהקשרים חידתיים.

בתחילת פרק כז בישעיהו נאמר:

"בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם".

בפרק כו באיוב, במענהו של איוב, נאמר:

"בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב, בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ".

התרגום היווני בשני המקומות מתרגם את נחש הבריח במונח drakon, והוא הוא הדרקון המוכר גם במקורותינו (כך למשל נאמר במשנה במסכת עבודה זרה: "המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון - יוליכם לים המלח". ובתלמוד הירושלמי ביארו שהדרקון הוא סוג של נחש שמעין סנפירים יוצאין בצווארו).

חז"ל קישרו את נחש הבריח ואת נחש העקלתון הנזכרים בישעיהו ל"תנינים הגדולים" שנזכרים במעשה בראשית, ואף זוכים בו למעמד מיוחד – מכל מיני החי והצומח הם היחידים שנזכרה לגביהם לשון בריאה ("ויברא א-להים את התנינים הגדולים") – ואף הפסוק הנזכר באיוב מתייחס לנטיית השמים בסמיכות ליצירת הנחש הבריח.

הזמן בורח
מה פירוש המילה בריח? האם יש קשר בין נחש הבריח לבריחים שבקרשי המשכן, הנזכרים בפרשתנו, והאם יש קשר בין הבריחים הללו לשורש הרגיל בר"ח, שעניינו נס ונמלט?

יש מחכמינו הסבורים שאכן כן. במדרש האגדה פרקי דרבי אליעזר, פרק ח, מובא: "[ביום] חמישי השריץ מן המים לויתן ונחש בריח, ומדורו במים התחתונים, ובין סנפיריותיו הבריח התיכון של ארץ עומד".

על פי הדרשן נחש הבריח נקרא כך משום שברוב גודלו הריהו כבריח העומד ביסוד הארץ ומבריח אותה מן הקצה אל הקצה. מקורות מדרשיים אחרים מזהים את נחש הבריח כנחש ממין זכר, לעומת נחש העקלתון הרומז לנחש נקבי.

שם העצם בריח בא לראשונה בתנ"ך בפרשתנו, ומובנו מוט עץ שתפקידו לחבר את הקרשים יחדיו. תרגומו הארמי של הבריח הוא "עברא", לפי שהוא עובר לצד (או בתוך) הקרשים ומחברם. נראה שהמשותף לבריח ולפועל הרגיל ברח הוא יסוד התנועה וההתרחקות – כשם שהבריח עובר לאורך הקרשים מן הקצה אל הקצה, כך הבורח נע ומתרחק מרודפו ככל יכולתו (ואמנם, הכתוב בפרשת ויקהל משתמש בבניין קל ככינוי לפעולת ההברחה של הבריח – "ויעש את הבריח התיכֹן לברֹח בתוך הקרשים"; פרק לו).

נעילת השערים בימי קדם הייתה נעשית באמצעות בריח, היינו מוט כבד שחיבר את הדלתות יחד כך שלא תוכלנה להיפתח – וכך הפך הבריח לדימוי לחוזק ולביצור. כך, משורר תהילים קורא: "שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן, כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ" (מזמור קמ"ז). לימים, בימי הביניים, נבחר הבריח גם לשמש תחליף למילה הערבית קוטר – הקו המבריח את העיגול מקצה אל קצה – אך הקוטר הערבי הבריחו, והשתלב כצורתו אף בעברית.

נשוב קצרות לשורש בר"ח, ונציין שבתנ"ך לא רק אנשים בורחים – אלא גם הזמן בורח. איוב מקונן בספרו (פרק ט): "וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה". הימים חלפו עברו, וברחו להם. דימוי זה אינו ייחודי לעברית. בערבית למשל קוראים ליום אתמול אַלְבַּרִחַה – היום שהיה וברח.

בית ספר ביניים
נעבור כעת לחלק השני בתיאור הבריח שאנו עוסקים בו – הבריח התיכון. מה פירוש תיכון? הכתוב עצמו מבאר: "והבריח התיכון בתוך הקרשים". המילה תיכון נגזרה מן המילה תוך. כשם ש"חיצון" פירושו זה שבחוץ, כך "תיכון" פירושו זה שבתוך. להבדיל משאר הבריחים שעברו בטבעות בצד הקרשים, הבריח התיכון עבר בנקב שהיה בקרשים עצמם (אם התיכון נגזר מן התוך, מדוע אנו אומרים 'תיכון' ולא 'תוֹכון'? על פי הבלשנים, מקור הדבר ברצון לבדל בין תנועות זהות וסמוכות, וכך הוא גם במילה רִאשון שנגזרה מן הרֹאש, במקום רֹאשוֹן. מסיבה זו, אולי, ניתן לשמוע רבים הקוראים לעיר חוֹלוֹן – שנטלה את שמה זה מספר יהושע - בשם חוּלוֹן).

כיום תיכון הוא בפינו קיצור לבית ספר תיכון – מונח שהגיע לשפתנו מהשפה הגרמנית, הקוראת למוסד המקביל mittelschule, היינו בית הספר האמצעי – בין שלב הלימודים היסודי ללימודים הגבוהים, העל-תיכוניים בלשון ימינו. למעשה, המושג 'חטיבת ביניים' המקובל כיום הוא קרוב במשמעותו ל'בית ספר תיכון' – שמשמעותו המקורית היא כאמור בית ספר אמצעי (ואמנם, פרופ' יחזקאל קוטשר כותב שבתחילה תרגמו את המונח הגרמני הנזכר במונח "בית ספר ביניים"). אגב, גם המושגים "שמיניסט", "שישיסט" וכו' משמרים את שיטת החינוך הגרמנית, שבה ארבע השנים הראשונות ללימודים, בשלב היסודי, נמנות בפני עצמן – והכיתה החמישית נחשבת ראשונה. כך, כיתה ט' היא "חמישית", י' היא "שישית" וכן הלאה. מוסדות החינוך הראשונים שהוקמו בארץ בראשית המאה שעברה נוסדו בהשראת מערכת החינוך הגרמנית, וכך תורגמו מונחים רבים בשדה החינוכי משפה זו (דוגמה יודעה נוספת היא גן הילדים – kindergarten בגרמנית. המעוניין בהרחבה בעניין ימצאנה באתר 'השפה העברית' במרשתת).

מזרח תיכון חדש
תיכונים נוספים שמשמשים בשפתנו בהשפעת לשונות אירופה הם הים התיכון והמזרח התיכון. הים התיכון נקרא באנגלית Mediterranean Sea – כלומר הים הבין-יבשתי, בהיותו שוכן בין שלוש יבשות. מנקודת מבט ארץ ישראלית, כשהפנים קדמה, מזרחה, נקרא הים כידוע "הים האחרון" - וכן נקרא הוא בתנ"ך "הים הגדול" או "ים פלשתים".

במסכת ברכות במשנה נאמר כי הרואה את הים הגדול לאחר שלא ראהו שלושים יום מברך ברכה מיוחדת: "ברוך שעשה את הים הגדול". נחלקו חכמים בשאלה האם הים הגדול לעניין זה הוא האוקיינוס, או אף הים התיכון, והכריע השולחן ערוך שאף הים האחרון הריהו בַּכלל: "על הים הגדול, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים: ברוך אתה ה' אמ"ה עושה הים הגדול" (אורח חיים, סימן רכ"ח). ר' יוסף קארו נטל כאן את השם שבו קרא הרא"ש לים התיכון בתשובה שבה עסק בשאלה זו (שו"ת הרא"ש, סימן ד'). לפי שמקום מגוריו היה בספרד, בקצהו המערבי של הים התיכון, קרא לו הרא"ש "הים שלנו, שעוברין בו לארץ ישראל ולמצרים".

המזרח התיכון הוא תרגום של ה-middle east – מונח גיאוגרפי שעבר תזוזות לאורך השנים. בתחילה נקרא אזור המזרח התיכון של היום "המזרח הקרוב", the near east, בעוד "המזרח התיכון" התייחס לאזור הודו - ו"המזרח הרחוק" לאזור יפן. עם השנים זז "המזרח התיכון" מערבה, והתייחס גם לאזורים שנקראו בעבר "המזרח הקרוב". יש מי שכתב שהדבר קרה במלחמת העולם השנייה, כש"כוחות המזרח התיכון" של הבריטים שהיו מוצבים בהודו נעו לאזור מצרים - והביאו איתם את שמם לכל האזור, עד עצם היום הזה.