מטרופולין

אליעזר אביחיל

גיליון מס' 39 - אדר א תשע"א * 2/11

שכחתי את כל השירים,
אכל השעמום,
את מילותי.
עם,
היית משורר.
ומה בכך?
היום אני סתם איש,
זקן.
ככל האנשים הישַנִים,
הולך בשביל שומם,
ארוך ארוך,
ותם.
הביטו-
אבק העיר כיסה את שמורותי.
שחור נתיב מרכבותי-
חותם עבדות.
האנושי עוצר פה,
באפור.
הו, חיית בטון עבה,
הותירי נא מעט, מציפורי!