 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אֵינרֹגַע
רוֹן גֵּרָא
גיליון מס' 45 - כסליו תשע"ב * 12/11 אֵיךְ אָבִי בְּגוּפִיַּת "אַתַא",
מוֹצִיא בִּימֵי חֲמִישִׁי אֶת הַלְּחָמִים מִן הַתַּנּוּר. אִמִּי שׁוֹלַחַת שָׁלִיחַ, כִּי אֲחִי הַתִּינוֹק נָפַל, הִיא זְקוּקָה מִיָּדִית לְקֶרַח וְאָבִי לֹא נִבְהַל, וְהוֹצִיא לְחָמִים לוֹהֲטִים מִן הַתַּנּוּר. וְקֶרַח לֹא הָיָה , רַק בְּבָתֵּי הַחֲרֹשֶׁת לַקֶּרַח. מִן הַמּוֹשָׁבָה הוּבַל לְבֵית הַחוֹלִים "הֲדַסָּה" וְשֵׁם פִּרְכֵּס חֲצִי שָׁנָה כְּשֶׁהָאֵימָה נוֹשֶׁפֶת רוֹשֶׁפֶת בָּרַחַף אֵין קוֹל. מֵאָז, פְּנֵי הוֹרַי הָפְכוּ מְרֻשָּׁתִים וּקְמִילַת גּוּפָם נָבְטָה וְנִשְׁתָּרְשָׁה. אֵצֶל אָבִי הִתְמַשֵּׁךְ הָעֹנֶשׁ עַד אֵין קֵץ. טִפֵּל בְּאָחִי כִּבְתִינוֹק גָּמַע אֶת הָעַצְבוּת כְּשֶׁיּוֹם דֹּחַק יוֹם וְלַיְלָה לַיְלָה. אִמִּי נִפְטְרָה מִן הָעוֹלָם, אָבִי פָּסַע מְעַט אַחֲרֶיהָ. וְהַטַּעַם נִגַּר וְנִגַּר בְּשָׁרְשֵׁי הַנְתוֹשִׁים. אֲנִי מְבַקֵּר אֶת אָחִי בְּבֵית הָאָבוֹת פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. כָּךְ פִּרְכְּסוּ עֲלוּמַי כְּדָג סֵרְבוּ לִפֹּל בְּחַכַּת הַזְּמַן, כָּךְ בֵּין צִנְתּוּר לַצִּנְתּוּר וְהֶתְקֵפֵי ה crohn אֲנִי מְנַסֶּה לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב, לִרְקֹחַ מֵחָדָשׁ, מַחְלִיק בַּמּוֹרָד. חוֹתֵר, מְגָרֵד, מְפוֹרֵר כָּל חָמְרֵי הַחִפּוּי בְּהִלּוּךְ מְאֻלָּץ. |
|
