 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
תִּקְוָה
צבי אלפר גיליון מס' 3 - תשס"ז * 2006 כַּמָּה טוֹב לְהַלֵּךְ בְּנַחַת אַט אַט
שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ עַל הַחוֹף הַשָּׁקֵט. הוּאַט צַעֲדִי הַיּוֹם, אַךְ לְבָבִי עוֹד הוֹלֵם בְּמִקְצָב שֶׁל אֶתְמוֹל, וְאַתְּ מַתְאִימָה צַעֲדֵךְ לְצַעֲדִי וּלְבָבֵךְ לִלְבָבִי. עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל שָׁם שָׁמַיִם בְּהִירִים נוֹשְׁקִים לִכְחֹל הַמַּיִם הָרוֹחֲשִׁים אֲדָווֹת לְבָנוֹת. כָּךְ נְהַלֵּךְ בִּדְמָמָה, רַק הַשְּׁתִיקָה מְדַבֶּרֶת וְכַפּוֹת הַדְּקָלִים הַמִּתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ יַעֲנוּ לָנוּ בְּקוֹל לְחִישָׁה: הַמְשִׁיכוּ לִצְעֹד תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה. |
 |
