 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אבן בליסטרא ושירים נוספים
מלכה נתנזון גיליון מס' 46 - שבט תשע"ב * 02/12 אבן בליסטרא
אֶבֶן בְּלִיסְטְרָא דְּבָרָיו שֶׁל ד"ר א' וְהַקָרְצְיוֹמָה וְהַלִּימְפָה וּבִתִּי שֶׁזֶּה אַךְ סִיְּמָה לִרְכֹּס אֶת מִכְנָסֶיהָ חָלָלִים בְּזָוִיּוֹת עֵינֶיהָ כְּמוֹ הַתִּלְיוֹן שֶׁלְצָוואְרַה וּמָה עַל הַתְּפִלּוֹת וּמָה עַל הַתְּחִנּוֹת מִישֶׁהוּ רוֹכֵס אֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּמְטִילָן חֲזָרָה לַיָּם – וְהַיָּם - מְטִילָן לַיַּבָּשָׁה - מָחָר תִּכְרַע אִם אַחֶרֶת וּתְבַקֵּשׁ עַל בִּתַּה פַּעַם הָיִיתִי לְךָ מָגֵן פָּנָיו הַיָּפִים שֶׁל בְּנִי עַל הַכָּר כְּמִי שֶׁחָמְלוּ לוֹ הַמַּלְאָכִים וְרִפְּאוּ לוֹ - מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתֶּאֱרַך שְׁנָתוֹ. "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָקוּם לַמְצִיאוּת." הוּא לוֹחֵשׁ פֶּתַע וּמְכַסֶה עוֹד טֶפַח מִפָּנָיו וְהַקֶּסֶם - כְּבָלוֹן הֶלְיוּם שֶׁנּוּקָב. זַאֲטוּט מְנוֹפֵף לְאִמּוֹ וּמְחַיֵךְ חֲבֵרוֹ זוֹעֵק כְּמִי שֶׁנֶּחְמָּס מִזְרוֹעוֹ וְאַתָּה יַלְדִּי, מַקִּיף אֶת רַגְלָי בְּיָדֶיךָ הַזְּעִירוֹת וּפָנֶיךָ בְּפַנָי. לחירות אזוקה וְלֹא תֵּדַע כִּי עַצְּמוֹתַי הַמִּתְרוֹקְנוֹת נִמְלָאוֹת הֲוָיָתָהּ וּכְבָּלוֹן הֶלְיוּם אֲנִי עָפָה אֶל מְחוֹזוֹת לֹא יְדַעְתִּים בְּעוֹדָהּ פִּטְמָת שֶׁמֶשׁ מִתּוֹךְ חִשּׁוּק עָנָן שחוֹר שׁוֹלַחַת זַהֲרוּרֵי חֲלְבָהּ לְהֵינִיק אֶרֶץ שַׁד פָּנַיִךְ בְּרֵירַת מֶחְדָּל אִמִּי, גּוֹזָל נִטְרָף, גִּדְּלָה אֶפְרוֹחֶיהָ לְחֵרוּת אֲזוּקָה אֲנִי, בֵּיצַת קִינְדֵער מְשַּׁיֶּטֶת בִּנְתִיבֵי אַהֲבָה עֲלוּמָה מְחַפֶּשֶׂת קוֹד לְפַצֵּחַ עֲבָרָהּ גוֹזָלַי יִטְעֲמוּ טַעֲמוֹ שֶׁל שׁוֹקוֹלָד עִם תַּמְצִית לַעֲנָה |
|
