 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
אביב
תמר ישי גיליון מס' 52 - תשרי תשע"ד 9/13 פתאום על המדרון פָּשְׁטָה שַלְהֶבֶת:
אלפַּיִים נוּריוֹת מִתְלָהֲטוֹת. הַצִבְעונים זוקפים כותרת. פתאום אתה פּוֹרֵץ מִסוֹרָגֶיךָ: מפשיל שַרְווּל, פוֹתֵח עוד כפתור וּמְשַלֵח את רַגְלֶיךָ בְּעִקְבֵי הַתּוֹר. הניצנים נִרְאוּ. עֵת הַזָמִיר. פָּגִים לַתְאֵנָה. לַגֶפֶן סְמָדָר. יָרוֹק מְלוֹא הָעַיִן, גָיְא וַהָר. נוֹשֶקֶת החַמָּה לִשְׁמוּרוֹתֶיךָ. זָהָב יָרוֹק בָּאֲפָרִים. פָּרְפָּר צָהוֹב רוֹחֵף על כָּף יָדְךָ. מָלְאָה סְאַת האוֹשֶר – עַל מָה? אֲוִיר לֵילִי שִׁיכּוֹר טוֹרֵף חוּשֶיךָ. בַּעֲרוּגוֹת הַבּוֹשֶֹם חֲמִימָה הַאֲדָמָה. יַסְמִין נוֹסֵך עֶרְגָה בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ – אֶל מָה? |
|
