 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שלושה שירים חדשים
שושנה שי גיליון מס' 58 - אדר ב תשע"ו * 3/16 הייתי רוצה "הָיִיתִי רוֹצָה לָחוּשׁ כַּפּוֹת יָדֵינוּ פּוֹעֲמוֹת יַחַד. שֶׁתַּקְרִין עָלַי מֵאוֹרְךָ וְחוּמְךָ עַד שֶׁאַרְגִּישׁ שֶׁלִּבִּי בָּשֵׁל. שֶׁתָּבִין שֶׁגַּם קְצָת זֶה טוֹב. שֶׁנִּצְעַד שׁוּב עַל עָלִים מְרַשְׁרְשִׁים. הָיִיתִי רוֹצֶה לָצוּף עַל הַגַּב בַּאוֹקְיָנוֹס לִשְׁמֹעַ נְשִׁימָתְךָ גַּלִּים גַּלִּים. שֶׁתָּבִין אוֹתִי מֵעֵבֶר לְמִגְבְּלוֹת הֲבָנָתִי. הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְפַּלֵּשׁ אִתְּךָ בַּחוֹל הַלָּבָן, לְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל הַיְּלָדִים שֶׁבָּנוּ. שֶׁתָּשִׁיר בְּאָזְנַי אֶת אוֹתוֹ שִׁיר יָשָׁן שֶׁלֹּא נַס לֵיחוֹ. הָיִיתִי רוֹצָה לֹא לְמַהֵר. לְהִזָּהֵר. לֹא לִשְׁבֹּר כֵּלִים. לִמְצֹא מֵחָדָשׁ אֶת הַגֶּשֶׁר אֵלֶיךָ. גֶּשֶׁר שֶׁשָּׂרַפְתִּי בְּחוֹפְזָה. הָיִיתִי רוֹצָה לִתְפֹּר שְׁטִיחַ פְּלָאִים מִכָּל הַמִּשְׁפָּטִים הָרוֹפְפִים. לְהִנָּשֵׂא עַל גַּבָּיו עִם הָרוּחַ. לַחֲלוֹם שֶׁאַתָּה אִתִּי. זוֹכֶרֶת: גַּם קְצָת זֶה טוֹב. פּוֹסַעַת לְאַט. עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל. דֶּרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ נִפְרֶשֶׂת בְּפָנַי. לִקְרָאתְךָ. יוֹדַעַת שֶׁעוֹדְךָ. הילד שבי הַיֶּלֶד שֶׁבִּי יוֹרֶה חִצִּים וְלִפְעָמִים נוֹשֵׁךְ כְּמוֹ דְּבוֹרָה. אָסוּר לִשְׁבּוֹר אוֹתוֹ אַף פַּעַם. צָמֵא לְחִיּוּכִים שְׂמֵחִים. אוֹהֲדִים. כָּל הַזְּמַן. כְּשֶׁחִיּוּךְ מִתְעַוֵּת כְּשֶׁמַּקֵּל חוֹבֵט נִקְבַּעַת דִּמְעָה עַל רִיסָיו. לֵיצָן קָטָן צוֹעֵד עָצוּב עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה. עִם בֹּקֶר מַשְׁכִּים מֵשַׂחֵק בְּמִלִּים – כִּבְקֻבִּיּוֹת צִבְעוֹנִיּוּת. בּוֹנֶה מִגְדָּל וּמֵחָרֵב. מְפַזֵּם לְעַצְמוֹ וְשׁוּב בּוֹנֶה. הַיֶּלֶד שֶׁבִּי לֹא צָרִיךְ אוֹתִי. הוּא חָבֵר לְעַצְמוֹ. מַפְתִּיעַ. מְגַלֶּה עוֹלָם. מְצַיֵּר בּוֹ חוּטִים דְּקִּיקִים שֶׁל מוּדָעוּת. הַאִם נִתְחַבֵּר? הֲנִזְכֶּה לְהִתְחָבֵר אֵי פַּעַם? האהבה שלי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי כְּחֻלָּה. עוֹלָה מִן הַמַּעֲמַקִּים. סוֹחֶפֶת, נִכְסֶפֶת אֶל הַמְּרוֹמִים. הָאַהֲבָה שֶׁלִּי שׁוֹאֶפֶת לִהְיוֹת חוֹבֶקֶת כָּל. סוֹפֶגֶת צְבָעִים כְּמוֹ זִקִּית. שׁוֹלַחַת לָשׁוֹן אֲרֻכָּה כְּדֵי לִלְכֹּד מַטְעַמִּים. מַעֲדַנִּים. הָאַהֲבָה שֶׁלִּי כָּל כָּךְ צְמֵאָה. מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ אוֹתָהּ. אַצַה כָּל עוֹד רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ אֶל הַיָּם. בַּאַה בּוֹ בִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה עֲגֻלָה. הַשָּׁמַיִם עֵדִים. צוֹהֲלִים. הָעֲנָנִים מַסְמִיקִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת. אֲפִלּוּ שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּבָר מְקֻמֶּטֶת כְּמוֹ תָּמָר, הָאַהֲבָה שֶׁלִּי מַמְתִּיקָה אֶת הַחַיִּים. נִבְרֵאת כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ כְּדֵי לוֹמַר : הֶמְשֵׁךְ עוֹד יָבוֹא. הַקֶּסֶם לֹא נִגְמַר. |
|
