 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
להיות אשה; במשתה היין
חנה טוניק גיליון מס' 58 - אדר ב תשע"ו * 3/16 לִהְיוֹת אִשָּׁה
לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר שֶׁל עֲבָדִים לַכֹּחַ, עֲבָדִים לַשֵּׂכֶל, עֲבָדִים לַמֵּכָנִיּוּת. לִהְיוֹת אִשָּׁה גְּמִישָׁה בְּדוֹר נֻקְשֶׁה, הַמַּאֲלִיל אֶת הַצִּינִיּוּת, אֶת הַעָרְמָה. לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר שֶׁל תְּלוּשׁ מַשְׂכֹּרֶת וַאֲסֵפוֹת שֶׁל מָסָךְ אָטוּם וְקַר. בְּדוֹר שֶׁל הַרְבֵּה מְאֹד מֵידָע הַרְבֵּה מִדַּי בְּלִי דַּי. לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר שֶׁל הֶשֵּׂגִים וְהַצְלָחָה שֶׁל מִרְדָּף מְטֹרָף בֵּין חוּץ לִפְנִים בֵּין מִשְׁפָּחָה לְקַרְיֶרָה בֵּין תֹּאַר לְטָהֳרָה בֵּין רֵאָיוֹן לְהֵרָיוֹן. לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר הַמִּתְכַּחֵשׁ לַחֻלְשָׁה, הַמּוֹאֵס בְּתַהֲלִיךְ. לְהִשְׁתַּנּוֹת כָּל הַזְּמַן, וְעִם הַזְּמַן. לִרְקֹם בְּתוֹכִי חַיִּים חֲדָשִׁים, נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת, לִרְצוֹת אוֹתָן, לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, לִשְׁמֹר אוֹתָן. וּבוֹ בַּזְּמַן, לִשְׁמֹר מִבַּחוּץ עַל אוֹתוֹ מַצָּב סְטָטִי, קַר מְתַסְכֵּל. לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר שֶׁל סִרְטֵי הוֹלִיווּד, שֶׁל פִּרְסוֹמוֹת חוּצוֹת, שֶׁל אֶחָד פְּלוּס אֶחָד. לִהְיוֹת אִשָּׁה בְּדוֹר שֶׁל צְעָקָה וּפְרוֹבוֹקָטִיבִיּוּת בְּדוֹר שֶׁל לְלֹא הַפְסָקָה. וְלִשְׁמֹר בְּכָל הַכֹּחַ עַל הַחַיִּים עַל הַפְּנִים עַל הָרֹךְ עַל הַחִיּוּךְ עַל הָאַהֲבָה עַל הַתְּמִימוּת עַל הַיֹּפִי לִשְׁמֹר בְּכָל הַכֹּחַ עַל הַטָּהֳרָה עַל הָאֵמוּן עַל הַטּוֹב עַל הַזּוּגִיּוּת וְכָךְ, בִּתְנָאֵי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, לִבְנוֹת לָךְ בְּתוֹךְ הַכָּאוֹס הַזֶּה, בַּיִת קָטָן לִשְׁכֹּן בּוֹ. בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן כְּשֶׁבְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן יִגַּשׁ אֵלַי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׁאַל: 'מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ', אֲנִי אֶשְׁתֹּק. אֲנִי אֶשְׁתֹּק מֵרֹב מְבוּכָה וּבִלְבּוּל. אֲנִי אֶשְׁתֹּק כִּי לֹא אָבִין אֵיךְ זָכִיתִי, שֶׁהוּא בִּכְלָל יָשִׂים לֵב לְנוֹכְחוּתִי הַתִּמְהוֹנִית לְצִדּוֹ. נִסְיוֹנוֹת הַהִתְקָרְבוּת שֶׁלִּי אֵלָיו, מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, נִרְאִים לִי כָּל כָּךְ מְגֻחָכִים, טִפְּשִׁיִּים, לֹא נֶחְשָׁבִים. וְאֵיךְ זֶה שֶׁהוּא הוֹשִׁיט לִי אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְאִפְשֵׁר לִי אֲפִלּוּ לָגַעַת בְּרֹאשָׁהּ? וְאֵיךְ זֶה שֶׁכְּשֶׁהִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לַמִּשְׁתֶּה הוּא נַעֲנָה בְּחִיּוּב וְלֹא הֵעִיף אוֹתִי, הָרֵיקָנִית, הַחָמְרִית, מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת? וְעַכְשָׁו, הִגִּיעַ רֶגַע הָאֱמֶת. אִמָּא'לֶה, כַּמָּה שֶׁהוּא קָרוֹב; כַּמָּה שֶׁהוּא נוֹכֵחַ; כַּמָּה שֶׁאִכְפַּת לוֹ. בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, כְּשֶׁנִּהְיֶה קְרוֹבִים-קְרוֹבִים, הוּא יִרְכֹּן לְעֶבְרִי וַאֲנִי אֶתְכַּוֵּץ, וְאָז הוּא יִשְׁאַל: 'מַה לָּךְ, מַלְכָּה?' ---מַלְכָּה? אֲנִי אֶשְׁתֹּק. אֲבָל אָז אֲנִי אֶאֱזֹר אֹמֶץ אֲשַׂחֵק אוֹתָהּ חֲזָקָה, אַשְׁפִּיל עֵינַיִם מְלֵאוֹת בִּדְמָעוֹת, שֶׁלֹּא יִרְאֶה, וְאֶצְעַק. אֶצְעַק אֵלָיו אֶת כָּל הָעֹמֶס הַנּוֹרָא, אֶת כָּל הַתִּסְכּוּל, אֶת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַכּוֹשְׁלִים, הַמַּאֲמַצִּים הַבִּלְתִּי נִלְאִים וְהַבִּלְתִּי מוֹעִילִים, אֶצְעַק אֵלָיו אֶת כָּל הַצַּעַר וְהַפַּחַד, הַפֻּרְעָנוּת וְהַמָּוֶת, הַשִּׂמְחָה הַמְעֻשָּׂה, הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַדְּהוּיָה, הַבְּדִידוּת, הַחִדָּלוֹן. וְהָעַצְלוּת. וַאֲגַלֶּה לוֹ שֶׁזֶּהוּ זֶה, נִמְכַּרְנוּ. הִתְמַכַּרְנוּ לָרִחוּק הִתְמַכַּרְנוּ לָאָבְדָן הִתְמַכַּרְנוּ לַכְּאֵב הִתְמַכַּרְנוּ לַמָּסָךְ אֲנִי וְעַמִּי. וְכָל אֶחָד מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא לְבַד בְּצַד אֶחָד וְהָעָם לְבַד בְּצַד אַחֵר. וְכֻלָּנוּ כָּל כָּךְ אֲבוּדִים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ. אֲגַלֶּה לוֹ שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי סְבִיבֵנוּ, בְּתוֹכֵנוּ, מְרִימִים רֹאשׁ לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן יִגַּשׁ אֵלַי מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִשָּׁם, אֲנִי יוֹדַעַת, תִמָּשֵׁךְ לָנוּ יְשׁוּעַת עוֹלָמִים |
|
