 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שערים
מנחם מ' פאלק גיליון מס' 5 - תשס"ז * 2007 לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה
בְּקֹר אֲבִיבִי שֶׁל הָקַארְפָּטִים לֹא רָחוֹק מֵאַרְמוֹנוֹ שֶׁל דְרָקוּלָה, כִּמְדֻמֶּה עֲדַיִן יְמֵי שֶׁלֶג עָמַדְתִּי לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן. לָבַשְׁתִּי בְּגָדִים חֲדָשִׁים, מְגֹהָצִים וְאַתָּה הֶחְזַקְתָּ בְּיָדִי הוֹבַלְתָּ אוֹתִי לַשֻּׁלְחָן הַחֲגִיגִי וְאַחַר־כָּךְ הִתְיַשַּׁבְתָּ בְּרֹאשׁוֹ. הָיִינוּ שְׁלוֹשָׁה בִּלְבַד. כָּרִית מֻנַּחַת עַל הַכִּסֵּא שֶׁיָּשַׁבְתָּ עָלָיו. בְּאוֹתָם הָרְגָעִים נִרְאֵיתָ כְּמֶלֶךְ מִשְׁכָּן קָטָן בְּאֶמְצַע הַמַּמְלָכָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית מִדְבַּר הַשִּׁוְיוֹן לְלֹא אֱלֹהִים. אַתָּה דִּקְלַמְתָּ מִתּוֹךְ סֵפֶר, אוֹתִיּוֹת עַתִּיקוֹת מִלִּים שֶׁסָּפֵק אִם הֵבַנְתָּ חִלַּקְתָּ הוֹרָאוֹת עַל־פִּי קוֹד יָשָׁן כֵּיצַד לֶאֱכֹל עַל פִּנַּת מַצָּה כַּרְפַּס וּזְרוֹעַ וּבֵיצָה. בַּמָּרוֹר עוֹד אֶפְגֹּשׁ בַּהֶמְשֵׁךְ, אֲבָל אָז עוֹד טֶרֶם יָדַעְתִּי זֹאת. בְּסוֹף הַטֶּקֶס הַמִּסְתּוֹרִי מָצָאתִי אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, פִּסַּת הַמַּצָּה שֶׁהֶחְבֵּאתָ כָּךְ, שֶׁאֶרְאֶה הֵיכָן. אֵינִי זוֹכֵר מַה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ תְּמוּרָתָהּ, אוּלַי סוּס עֵץ, אוּלַי אוֹפַנַּיִם. חָלְפוּ כִּמְעַט שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וְעָמַדְתִּי מוּל הַשַּׁעַר הַשֵּׁנִי, בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. אַתָּה אֵינְךָ וְאֶת מְקוֹמְךָ תָּפַס אֲבִי הַשֵּׁנִי בְּרֹאשׁ שֻׁלְחָן גָּדוֹל, מָלֵא בְּמֻזְמָנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, נָשִׁים וְתִינוֹקוֹת. עֲדַיִן אוֹתוֹ טֶקֶס, פָּחוֹת מִסְתּוֹרִי מִלִּים מוּבָנוֹת כֻּלָּנוּ מִתְחַלְּקִים בְּנֵטֶל הַקְּרִיאָה מִתְבַּדְּחִים, טוֹעֲמִים, גּוֹמְעִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת וְהַדַּרְדַּקִּים מַמְתִּינִים לָאֲפִיקוֹמָן כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּמָּעוֹת. הַמִּנְהָגִים קְצָת שׁוֹנִים, הָאֲוִירָה אַחֶרֶת אַךְ עֲדַיִן אוֹתוֹ הָרֶקַע, אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת הַמַּזְכִּירוֹת מִי אָנוּ וּמַה עֲבָרֵנוּ. הִנֵּה הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי: בַּיִת אַחֵר אוֹתוֹ הֶחָג, אוֹתָן הַהֲכָנוֹת וְהַכִּסְּאוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיּוֹשְׁבִים בָּרֹאשׁ רֵיקִים. מְלֶאכֶת הַקְּרִיאָה מִתְחַלֶּקֶת בֵּין הַסּוֹבְבִים, פְּרָטֵי הַטֶּקֶס חוֹזְרִים עַל עַצְמָם, הַדַּרְדַּקִּים גָּדְלוּ , וַאֲחֵרִים מְחַפְּשִׂים אֶת מַצַּת הַקֶּסֶם. כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים מֵאֵלִיָּהוּ, שֶׁחָנָה לְרֶגַע לִטְעֹם מִן הַיַּיִן, יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר. הַיּוֹם, אֲנִי לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרְבִיעִי בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ, שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לִפְנֵי הַטֶּקֶס הַגָּדוֹל. בְּחֶלְקִי נָפְלָה הַמְּשִׂימָה שֶׁל הֶמְשֵׁךְ הַשַּׁרְשֶׁרֶת. אֲנִי נְצִיגוֹ הַמְּקוֹמִי שֶׁל עַם עִם הִיסְטוֹרְיָה מְפֹאֶרֶת בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ כְּתֵפַי לֹא רְחָבוֹת דַּיָּן וְהַמִּשְׁקָל עֲלֵיהֶן רַב מִנְּשׂוֹא. אַל לִי לְהִכָּשֵׁל לִפְנֵי שֶׁאֶקָּרֵא לְהִצְטָרֵף לְקוֹדְמַי וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל הַיּוֹרְשִׁים מִלְּמַעְלָה. וְאִם הַיּוֹרְשִׁים הַקְּטַנִּים, שֶׁיִּרְאוּ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן בְּמַחְבּוֹאוֹ יְבַקְּשׁוּ אֹשֶׁר, שִׂמְחָה אוּלַי נוּכַל לָתֵת לָהֶם מְעַט מֵהַמְּבֻקָּשׁ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, וְאִם לֹא אֲנַחְנוּ יִתָּכֵן וְהֵם עַצְמָם יְגַלּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַשַּׁעַר הַבָּא. מתוך "רוכסנים של סתו", עמ' 61  |
|
