מָחָר לא יָבוֹאוּ אֲנָשִׁים

נעמי רוזנברג

גיליון מס' 1 - תשס"ו * 2006

מָחָר לא יָבוֹאוּ אֲנָשִׁים,
לא עוֹד יָבוֹאוּ.
בַּזֶּה אַחַר זֶה יֵעָלְמוּ
אֶל שִׁגְרַת חַיֵּיהֶם,
אֶל טִרְדַּת הַיּוֹם-יוֹם
וְאֶל הַשְּׂמָחוֹת הַקְּטַנּוֹת.
מִכָּל עֵבֶר תְּהַדְהֵד שְׁתִיקַת הַקִּירוֹת
וְזִכְרוֹן הַהֲמוֹנִים
- שֶׁבָּאוּ וּבְחוֹתָם שֶׁל עַצְבוּת
חִפְּשׂוּ מִלָּה מַתְאִימָה -
יַעֲלֶה מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט.
הָאַלְבּוֹם גָּדוּשׁ טְבִיעַת אֶצְבָּעוֹת:
רַק לָגַעַת בַּחִיּוּךְ
לִנְצר אֶת הַמַּבָּט
לְהִתְכַּרְבֵּל יַחַד פְּנִימָה.
בְּמִלְחָמָה זוֹ, מִלְחֶמֶת הַיּוֹם יוֹם,
רַק הַכְּאֵב הוּא הַמְּנַצֵּחַ
מוּל נֵר דּוֹלֵק
וּפֶרֶק תְּהִלִּים.