בִּלְעָדַיךְ

יהושע רוזנברג

גיליון מס' 1 - תשס"ו * 2006

בָּא מוֹעֵד,
סָר מַר הַמָּוֶת.
בָּא הָעֵת הִגִּיעַ הַיּוֹם
בָּא הַשֶּׁמֶשׁ
אֵימָה חֲשֵׁכָה.

לא עוֹד תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עָלָי,
וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לא יָאִיר לִי,
לא יָאִירוּ נֵרוֹת עֵינַיִךְ אֶל עֵבֶר פָּנַי
לא יַרְהִיבֻנִי עֵינַיִךְ יָם,
וְהַצֹּאן - אֶצְבְּעוֹת כַּף יָדֵךְ -
לא תִּרְעֶינָה בְכַפִּי.
שְׂמאלִי לא תַּחַת רֹאשֵׁךְ
וִימִינִי תְּחַבְּקֵךְ.

גַלְמוּדִים שִׁירַיִךְ,
יְתוֹמִים סְפָרַיִךְ וּמַחְבְּרוֹתַיִךְ,
וּבֵינֵנוּ שְׁכִינָה עֲדַיִן -
שַׂמְתִּיךְ כַּחוֹתָם עַל לִבִּי דַוָּי.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּיךְ
וַאֲנִי לְבַדִּי, לְנַפְשִׁי, בָּדָד.


על השיר "בלעדיך" מאת יהושע רוזנברג, מאת מנחם אבישי