לעולם חסדו…

פורסם בכתב העת לספרות "פסיפס"

יעקב ברזילי

גיליון מס' 11 - מחשוון תשס"ח * 10/07

כל אדם וייעודו.
סבי, נועד לתפילות.
מתוך שבעה עשורים בחייו
ששה עברו עליו בתפילה.
הוא התפלל מעלות השחר
עד רדת ערב,
וגם אחריו.
מעולם לא יצא
את ד' אמותיו
זן את גופו במים לחץ
ובתפילות:
"אין אלוהים זולתיך", מלמל
והידק רצועות התפילין על שמאלו
עד באו ייסורים בבשרו.
הוא הסתיר פניו במחבוא טלית
ולא ראה אשה רוחצת בנהר,
גם לא שמע חתולה מייללת בעונתה
ולא ידע שכדור הארץ הוא עגול.
הוא רק האמין,
האמין שאלוהים הוא חנון ורחום
ולעולם חסדו…
וכשסיים להתפלל,
סבי שב להיות מה שהיה,
תלולית עפר.
ואני יושב על התלולית
ואומר שלום לעפרו.