דו שיח בין ר' אליעזר ויעקב איש כפר סכניא

פשר אגדה במסכת עבודה זרה טז-יז

שלומי רייסקין

גיליון מס' 13 - שבט תשס"ח * 1/08

ספר מיכה פותח בנבואת החורבן על שומרון וירושלים, וכך אומר הנביא (א, ג-ז):
כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ... בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל מִי פֶשַׁע יַעֲקֹב הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן וּמִי בָּמוֹת יְהוּדָה הֲלוֹא יְרוּשָׁלִָם. וְשַׂמְתִּי שֹׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה. וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ.¹
הפסוק האחרון עומד במרכז שיחה שהתנהלה ברחוב בציפורי בין התַּנָּא ר' אליעזר בן-הורקנוס ובין נוצרי בשם יעקב איש כפר סכניא, המובאת במסכת עבודה זרה. הגמרא שם (טז ע"ב - יז ע"א) פותחת בסיפור אודות אי-הבנה שארעה כאשר "נתפס ר' אליעזר למינות", והדיין בבית-הדין של המינים פטר את ר' אליעזר מן הדין בסברו בטעות שהוא מודה לדבריו. זה לשון הגמרא:²

ת"ר [תנו רבנן]: כשנתפס ר"א [ר' אליעזר] למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה.
כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע [ר' עקיבא]: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה... [דברים כג], מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני [=יש"ו]: "[כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: "הרחק מעליה דרכך" [משלי ה, ח] - זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" [שם] - זו הרשות. ואיכא דאמרי: הרחק מעליה דרכך - זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות.

והנה, דו שיח תמוה זה בין ר' אליעזר ליעקב איש כפר סכניא, שהיה מתלמידיו או ממשפחתו³ של יש"ו, טעון ביאור. עולות מספר שאלות: מה גרם לנוצרי זה לומר "דרשה" זו? ומדוע נהנה ר' אליעזר מדבריו? האם טמון כאן רמז מתחת לפני השטח, ואם כן - למה? על מנת להציע מענה לשאלות אלו יש להקדים ולבאר מה אירע בתקופה זו.

מס בֵּית הכִּסֵּא של אספסיינוס
אספסיינוס (טיטוס פלביוס וספסיאנוס) היה קיסר בין השנים 69-79, אחת מפעולותיו הראשונות הייתה החרבת ירושלים ובית המקדש; אחת מפעולותיו האחרונות הייתה -- הטלת מס על תכולת בתי הכסא הציבוריים (המשתנות הציבוריות). מס זה נגבה בשל עלויות מפעלי הבניה הנרחבים של אספסיינוס, שגולות הכותרת שלהם היו הקולוסיאום ומקדש קלאודיוס.⁴ מסופר שבנו של אספסיינוס, טיטוס ימ"ש, מחה כנגד מס זה בפני אביו, ואז לקח אביו מטבע כסף מרווחי המיסים של אותו יום, הצמיד אותו לאפו של טיטוס ושאל אותו האם זה מסריח. משהגיב הלה בשלילה, אמר אספסיינוס שהמטבע בא מן המשתנות, וטבע את הביטוי הלטיני"pecunia non olet; atqui e lotio est" - הכסף אינו מסריח, אף שבא מן השתן.
בְּשֶׁל מס זה נקשר שמו של אספסיינוס - Vespasianus - עם המושג "מִשְׁתָּנָה", ועד ימינו מְכֻנות מִשְׁתָּנות ציבוריות באיטליה Vespasiani,⁵ ובמקומות שונים בצרפת Vespasiennes.⁶ ייתכן שהיה שימוש בשמו כשם נרדף למשתנות כבר בימים קדומים, סמוך לגזירת המס הנ"ל. מלבד מס זה, הטילה רומי גם מס על העוסקות בזנות.⁷ נקודה נוספת שיש להזכיר היא שקיסרי רומא היו מכונים לרוב גם "הכהן הגדול" של רומא - Pontifex Maximus, וכך נקראו לעתים גם אספסיינוס וטיטוס.⁸

דו השיח בציפורי
לאור דברים אלו, לובשים דברי יעקב איש כפר סכניא משמעות חדשה, מוסווית. דו-שיח זה התקיים ככל הנראה זמן לא רב אחרי חורבן הבית, בשלהי המאה הראשונה לספירה הכללית, שכן באחרית ימיו היה ר' אליעזר מנודה, ותלמידיו לא ביקרו אצלו עד יום מותו,⁹ בעוד שבסיפור זה מנחמים אותו תלמידיו. יתירה מכך, חלף זמן מה בין שיחה זו לסיפור המעשה לר' עקיבא, כי ר' אליעזר אמר "הזכרתני", ואם כן הוא בינתיים הספיק לשכוח את המעשה. בציפורי, שוטרים רומאיים היו מסתובבים בין הרחובות והשווקים, והיה צורך להישמר מלדבר נגד הרומאים בחוצות העיר.¹⁰ עקב כך, יעקב איש כפר סכניא אמר לר' אליעזר דברי "דרשה" מדומה, שלהשערתי הינם דברי התרסה מוסווית כנגד מלכות רומי, ולהלן משמעות שאלתו (שאלה צינית): בתורה כתוב שלבית המקדש אסור להביא אתנן, אם כן האם (או כיצד) ניתן להביא אתנן כדי לפרוע את מס בית-הכסא של אספסיינוס, הקיסר המכנה את עצמו "הכהן הגדול" של רומא? (או לחלופין - כיצד מימן אספסיינוס, "הכהן הגדול", את בניית המקדש לקלאודיוס קיסר וכיסה את העלויות למפרע במיסים שנבעו מן השתן?).
המשיך אותו יעקב והביא את דברי מיכה הנביא אודות החורבן, שבני ישראל יענשו בשל האתנן שהביאו והוא ישוב ויהיה אתנן בידי האויב הלוקח את השלל, "מידה כנגד מידה" - ממקום הטינופת באו, ולמקום הטינופת ילכו. כך גם יעלה בסופה של מלכות רומי: אספסיינוס אמר "הכסף אינו מסריח, גם אם הוא בא מן השתן" - אך הוא יתבדה, ויתברר שמה שבא מן הטינופת והסירחון - ישוב למקום הטינופת, ומלכות רומי שמימנה את מפעליה ובנייניה בכסף מזוהם¹¹ - תחרב.¹² אכן, התקיימו הדברים, וכפי שתואר לעיל - זכרו ו"תפארתו" של אספסיינוס לדורי דורות הוא כינוי משתנות ציבוריות על שמו!

כפרתו של ר' אליעזר

"...ועברתי על מה שכתוב בתורה: "הרחק מעליה דרכך" [משלי ה, ח] - זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" [שם] - זו הרשות. ואיכא דאמרי: הרחק מעליה דרכך - זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות. "

ר' אליעזר נהנה מדברי נחמה-התרסה אלו אודות חורבן מלכות רומי, העתידה לשלם על מעלליה לעם ישראל. בשל הנאה זו נתפס ר' אליעזר למינות; היה עליו לדעת שבאותה מידה שיש להישמר מן הרשות (הממשלה הרומאית ושליחיה) יש להישמר מן המינות (הנוצרים), כדברי הכתוב: "הרחק מעליה דרכך" - זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" - זו הרשות. ועד כמה יש להתרחק מדברים אלו? "אמר רב חסדא: ארבע אמות", ודברים אלו דומים לנאמר במשנה בברכות אודות הצורך להתרחק מבית הכסא ארבע אמות לצורך התפילה.¹³
מכל מקום, היכן נענש ר' אליעזר בפועל? האם ייתכן שפטירתו מן הדין על ידי דיין בשל אי-הבנה הייתה עונשו?¹⁴
בתלמוד הירושלמי¹⁵ מסופר על מעשה שארע זמן מה לאחר נידויו של ר' אליעזר על ידי חבריו:¹⁶ פעם אחת הלך ר' אליעזר בשוק ואשה כיבדה את ביתה, אספה את האשפה וזרקה אותה החוצה והאשפה נפלה על ראשו. אמר בלבו - דומה אני שהיום חבריי מקרבין אותי שנאמר: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן".¹⁷ לעניות-דעתי ייתכן שבזריקת אשפה זו הושלמה הכפרה על שמיעת דברי יעקב איש כפר סכניא, שדבריו "ממקום הטינופת באו" (אותו האיש), ולאחר שהעונש בא - קיווה ר' אליעזר לזכות ל"מאשפות ירים אביון",¹⁸ וציפה שחבריו יקרבוהו, בידעו שעתה הוא נטהר לגמרי. ואכן, המילה האחרונה שאמר ר' אליעזר בן הורקנוס הייתה "טהור", "ויצאה נשמתו בטהרה".¹⁹



1 דברי הנביא "כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה" רומזים, אולי, לאיסור התורה להביא אתנן לבית ה' (דברים כג, יט): "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם". כספי שומרון הוגדרו "אֶתְנַן", והנביא אמר שעושר זה שבא בעבירה ישוב להיות אתנן, כי הכובשים ייקחו כסף זה וישובו וישתמשו בו לאותה מטרה. הטקסט המנוקד לקוח מפרוייקט השו"ת גירסה 14.
2 ראה גירסה שונה בקהלת רבה פרשה א, פס' ח, אות ג, ד"ה "כל הדברים יגעים": "אמר לו הן השמים הזכרתני פעם אחת הייתי עולה באיסטרטא של צפורי ובא אלי אדם אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו ואמר לי דבר אחד משום פלוני והנאני הדבר ואותו הדבר היה, כתוב בתורתכם (דברים כ"ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, מה הן, אמרתי לו אסורין אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מותר, אמרתי לו וא"כ מה יעשה בהם, אמר לי יעשה בהן בתי מרחצאות ובתי כסאות, אמרתי לו יפה אמרת, ונתעלמה ממני הלכה לשעה, כיון שראה שהודתי לדבריו אמר לי כך אמר פלוני מצואה בו ולצואה יצאו שנא' (מיכה א') כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו יעשו כורסוון לרבים והנאני, ועל אותו הדבר נתפשתי לשם מינות". ובתוספתא מסכת חולין (מהד' צוקרמאנדל), פרק ב הל' כד: "אמר השמים הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך באיסתרטיא של ציפורי מצאתי יעקוב איש כפר סכנין ואמר דבר של מינות משום ישוע בן פנטירי והנאני ונתפסתי על דברי מינות שעברתי על דברי תורה ... שהיה ר' אליעזר אומר לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור". ראה גם את הגירסה בילקוט שמעוני - מיכה, רמז תקנא.
3 ראה יוסף קלאוזנר, Jesus of Nazareth: His Life, Times, and Teaching, לונדון ניו יורק 1925, עמ' 38-46. וראה שם בעמ' 40 אודות ההערכה ששיחה זו התנהלה בין השנים 79-85, ושמאסרו של ר' אליעזר היה בסביבות שנת 95 בעת רדיפות דומיטיאנוס. גרץ טען שיעקב זה היה המשולח יעקב שהוזכר ב"ברית החדשה".
4 גאיוס סוטוניוס טרנקוילוס, The twelve Caesars (תירגם Robert Graves); מבוא ע"י Michael Grant), לונדון-ניו-יורק 2003, עמ' 294: " Titus complained of the tax which Vespasian had imposed on the contents of the city urinals. Vespasian handed him a coin which had been part of the first day's proceeds: 'Does it smell bad?' he asked. And when Titus said 'No,' he went on: 'Yet it comes from urine'".
וראה Fik Meijer, בספר Emperors don't die in bed (תירגם S. J. Leinbach), לונדון 2004, עמ' 43: "He initiated an extensive construction programme and gave the city [Rome] a new look. The Flavian Amphitheatre, better known as the Colosseum, and the Temple of Claudius are the high points of his campaign of urban renewal. As such projects were extremely costly, he raised taxes. Taxes were also levied on goods and services, even public urinals. When his son Titus objected to this, he held a coin under his nose and asked him if it stank. When Titus replied in the negative, the emperor said that the coin had come from the urinals. Pecunia non olet ('money doesn't stink') would become a catchphrase of his reign".
5 ראה Steven Levi, בספר Use History Like a Tool: An Unconventional Guide to Reading the Past and Managing the Future, לוס-אנג'לס 2003, עמ' 210: " When the Roman Empire was short in funds during the reign of Vespasian, (CE 69-79), the emperor established pay toilets to generate income. When his son, the next emperor, Titus (CE 79-81), complained of the indignity of the enterprise, Vespasian allegedly passed a coin beneath his son's nose and aksed, 'Does this smell?' Perhaps the coin didn't smell but Vespasian is remembered today in a somewhat odiferous manner. Public urinals in Italy are called vespasiani.".
6 ראה John William Humphrey, Ancient Technology, ווסטפורט קונקטיקוט 2006, עמ' 50: "Always looking for additional state revenue, the Emperor Vespasian in the first century levied a tax on the laundrymen who profited from this free source of chemicals, in memory of which public urinals in France are still termed vespasiennes".
7 ראה Policy Review, וושינגטון די.סי 1977, עמ' 63: "... Vespasian when he answered 'non olet' (the money does not smell) to those who felt the empire should not benefit by taxing prostitutes and latrines...".
8 ראה Homer Curtis Newton, בספר The Epigraphical Evidence for the Reigns of Vespasian and Titus, ניו יורק 1901, עמ' 4 "Imp. Caesar | Vespasianus Aug., pont. | max., trib. Pot. VI...", עמ' 21 "Imp. Caesar Vespasianus Aug., | pont. Max., tr. Pot. II..."; פליניוס, Plinii Secundi Naturalis historiae libri XXXVII (Gabriel Brotier), לונדון 1826, עמ' 86: "IMP. TITVS CAES. DIVI VESP. F. VESPASIAN. AVG. AVGVR. PONT. MAX. TR. POT. IX. PP. IMP. XVII. COS. VIII. CENS."
9 סנהדרין סח ע"א.
10 ראה יומא יא ע"א; שבת מט ע"א.
11 קרי: מס על שתן וזנוּת.
12 פירוש אחר יכול להיות שכיון שהדבר נועד למימון מקדש לעבודה זרה - מה יותר מתאים מכסף הנגבה מדבר בזוי נוסף, בית הכסא. ייתכן שיש כאן גם רמז לשמו של טיטוס - המילה "טיט", "למקום הטינופת (=טיט, טיטוס) ילכו".
13 משנה ברכות ג, ה: "וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ארבע אמות".
14 אמנם הצטער ר' אליעזר על כך, וזוהי אולי הכפרה, אך דברי ר' עקיבא לא באו אלא למצוא הסבר להיקלעותו למצב בו סברו בשגגה שר' אליעזר מודה לדברי המינים.
15 מסכת מועד קטן פ"ג מ"א, דף י ע"ב.
16 בעניין הנידוי ראה בבא מציעא נט ע"ב.
17 שמו"א ב, ח; תהילים קיג, ז.
18 על דרך הצחות ניתן להוסיף: ממקום הקדושה בא ר' אליעזר, ולמקום הקדושה ישיבו אותו.
19 סנהדרין סח ע"ב.