 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
הצל
שושנה שי גיליון מס' 17 - תמוז תשס"ח * 7/08 1.
הוֹלֵךְ אַתָּה בַּדֶרֶךְ וְצִלְךָ צָמוּד אֵלֶיךָ, יֵשׁ וְהוּא מֵאָחוֹר יֵשׁ וּלְצִדְּךָ, עִתִּים מַקְדִּימְךָ אַךְ תָּמִיד אִתְּךָ, אֵין הוּא מַרְפֶּה מְשַנֶּה צוּרָתוֹ גָּדוֹל קָטָן עָבֶה דַּק רַק צִבְעוֹ אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה תָּמִיד כֵּהֶה – בּוֹ טָמוּן כֹּל הַלֹּא שֶׁבְּךָ, הָאֵין וְהָרַע. וַאֲפֵלָה, אַל תַּחְשֹּׁב כִּי נִצַּחְתָּ. גַּם אַתָּה אֵינְךָ נִרְאֶה הַשָּׁחֹר כֻּלּוֹ הוּא צִלְךָ. הִזָּהֵר בַּל יִשְׁתַּלֵּט עָלֶיךָ – פֶּן תַּהֲפֹךְ לְצִלְךָ. 2. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי לִמְדָנִי אִישׁ אָהוּב: "אוֹר יָכֹל לִפְעֹל לְאָחוֹר" וְאָכֵן מֵאִיר אֶת חֲוָיַת הַצֵּל שֶלִוָּנִי בְּעָבָר, מְאֻיֶמֶת, דָּלַת תִּקְוָה. יַחַד עִם הַמֶּלֶךְ דָּוִיד הַשָּׁר שִׁיר לַמַּעֲלוֹת מִתְנַגֶּנֶת בִּי בִּרְנָנָה הַיְּדִיעָה: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִשַּׁן הַ' שׁוֹמְרֶךָ, ה' צִלְךָ, עַל יַד יְמִינֶךָ. עַל כֵּן אֵשֵב בְּסֶתֶר עֶלְיוֹן וּבְצֵל שַׁדַּי אֶתְלוֹנַן. וְאוֹר שׁוֹפֵעַ, שׁוֹטֵף מַתְמִיר אֶת הַ-לֹא שֶבְּתֹוכִי אֶת הָאֵין וְהָרַע. וּבַעֲלָטָה – אַדְּרַבָּה, גַּם שָׁם הוּא נִמְצָא שֶׁהֲרֵי "גַּם אִם אַצִּיעַ שְׁאוֹל – שָם הִנְךָ" והָאַזְהָרָה "בַּל יִשְׁתַּלֵּט עָלֶיךָ פֶּן תַּהֲפֹךְ לְצִלְךָ" בְּפִלְאֵי-נַהֲפוֹךְ הוּא, מַזְמִינָה בְּזַהֲרוּרֵי מְתִיקוּת, לְהִתְמַזֵּג, לְהִשְׁתָּאֵב כָּלִיל בְּאוֹר אֵין סוֹף. בְּשִׁמְחַת הַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת, בְּאֱמוּנָה שֶׁל לְמַעְלָה מִטַּעַם וַדַעַת, בְּהוֹקָרָה וּבְהַכָּרָה שֶׁל "יִתְרוֹן הָאוֹר הָעוֹלֶה מִן הַחֹשֶׁךְ". הוֹ אֱלֹהַי, "סוֹבֵב כֹּל הָעוֹלָמִין וּבְתוֹךְ כֹּל הָעוֹלָמִין", לַמְדֵנִי לִנְסוֹך, לֶאֱהֹב מְאוֹרְךָ הַמֵּצִיף, הַמַּעֲלֵנִי עַל גְּדוֹתַי - בְּחִבּוּר לַהוֹוֶה , לְעָתִיד וּלְאָחוֹר - עַד רֹאשׁ מִקֶדֶם וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. |
|
