 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
עוד ינובון בשיבה
מתוך הספר רחשי לב צבי אלפרט גיליון מס' 25 - תמוז תשס"ט * 7/09 עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה
הָאָבִיב מֵאֲחוֹרַי, קְמָטִים בִּלְחָיַי, גַּם בְּלוֹרִיתִי לֹא שָׂרְדָה. אָמְנָם, עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי, אַךְ יָדַעְתִּי – חָלְפוּ נְעוּרַי. עוֹד לִי יְדִידִים, לֹא אָחוּשׁ בְּדִידוּת, פָּרַשְׁתִּי מֵהַקָּתֶדְרָה, אַךְ עוֹד אַמְשִׁיךְ בִּיצִירָה. עַל חֳלָיִים אֶתְגַּבֵּר, לְעוֹלָם לֹא אֲוַתֵּר. אֶתְנַהֵל בְּנַחַת לְאִטִּי בִּימֵי שֵׂיבָתִי, רַעְיָה אֲהוּבָה לְצִדִּי, בָּנִים וּבְנֵי בָנִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנִי. זִקְנָה יָפָה אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִי רוּחַ קָדְשְׁךָ. שִׂמְחַת חַיִּים תֶּן- לִי שְׁמֹר יוֹמִי, שְׁמֹר לֵילִי. הַתּוֹרָה תִּשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע, אַחֲרִית תִּקְוָה בְּיוֹם זִקְנָה. וּכְמוֹ חָסִיד אֵלֶיךָ אֶתְפַּלֵּל: הוֹסֵף לִי קְצָת חָכְמָה, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, שֶׁיִּהְיוּ עֵינַי רוֹאוֹת וְרַגְלַי מְהַלְּכוֹת. הִרְבֵּיתִי לְבַקֵּשׁ בָּעֵת הַזֹּאת. |
|
