הסהר והסוהר

יעקב עציון

גיליון מס' 29 - טבת תש"ע * 12/09

"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים" (בראשית לט, כ)

לפני שבועות מספר ביטל בג"ץ את החוק המאפשר את קיומו של בית סוהר פרטי בישראל. הסיבה העיקרית שבשלה פסל בג"ץ את החוק הייתה העובדה שהסוהרים נדרשים לעתים להפעיל כוח כנגד האסירים, ולדעת השופטים פעולות כוחניות מוטב שייעשו על ידי גוף ציבורי ולא על ידי נציגי חברה פרטית.

מבלי להיכנס לכל העניין – נראה שיוסכם על כל הצדדים שהפעלת הכוח הנדרשת היום בבתי הסוהר הינה פחותה מזו שנדרשו לה הסוהרים בתקופה העתיקה. בעבר היו האסירים נקראים בשם זה כיוון שהיו אסורים וקשורים באופן ממשי בשהותם בבית המאסר. כך נאמר למשל בשמשון, לאחר שסר כוחו מעליו ונמסר ביד הפלשתים: "וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים" (שופטים ט"ז). כך גם משמיענו משורר תהילים לגבי יוסף, אף שלא מוזכר הדבר במפורש בסיפור המעשה: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף, עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (מזמור ק"ה).

בערבית נקרא בית הכלא חַבְּס או מַחְבַּס, והוא הוא המחבוש העברי (שכיום משמש בעיקר בצה"ל: "החייל נידון ל-21 ימי מחבוש"). החבוּש, כמוהו כאסוּר, הוא מי שחבשו אותו, כלומר קשרו אותו, אך לא בתחבושות אלא בכבלים ובאזיקים.

בפרשתנו נקרא המקום שבו שהו האסירים בשם בית סוהר. מהו סוהר זה? ר' אברהם בן עזרא מעלה סברה כי מדובר במונח מצרי, שהרי בכל התנ"ך מופיע שם זה רק כאן. מלבד זאת, מלשון הכתוב נראה כאילו נמסר מיד לאחר המילים "בית הסוהר" תרגום של המונח לעברית – "מקום אשר אסורי המלך אסורים" (כשם שנוהג המקרא בהביאו מילים זרות, לדוגמה במגילת אסתר: "פור, הוא הגורל", ועוד).

ברם, פרשנים רבים מקשרים את הסוהר לסַהַר – עיגול הירח – בשל צורתו העגולה של בור הכלא. כך כותב למשל רד"ק בספר שורשיו: "בית הסוהר – שם המאסר שהוא עגול כדמות הסהר". ואמנם, יוסף עצמו מכנה את המקום שבו היה אסור בשם בור ("וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר"), ושם זה חוזר בתור כינוי לבית כלא במקומות נוספים בתנ"ך. במכת בכורות נאמר: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר" (שמות י"ב). וכן נאמר בירמיהו, לאחר שהואשם שהוא "נופל אל הכשדים", כלומר מעוניין לערוק לשורותיהם: "וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר... כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר" (פרק ל"ז).

כיוון שהמקום שבו שהו האסירים היה בור תת קרקעי, מובן מדוע מתואר הכלא כמקום חושך ואפלה, כפי שנאמר למשל בתהילים ביחס למצוקות האסירים: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל" (עוני כאן פירושו חבל המענה את האסור, כבפסוק שהובא לעיל: "עִנּוּ בכבל רגלו").

סוחר וסחרחורת
גם במשנה אנו מוצאים את המילה סַהַר במשמעות הקשורה להקפה ולעיגול. בלשון חכמינו סהר הוא מכלאה לצאן, בן זוגו של הדיר. התוספתא במסכת שביעית מלמדת למשל כיצד בונים את גדרות הסהר: "בכל עושין סהרין - באבנים ובמחצלות... אפילו שלשה חבלים זה למעלה מזה, ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים כדי שייכנס הגדי".

השורש סה"ר הינו קרוב לשורש סח"ר, שעניינו הקפה במעגל. התרגום הקבוע באונקלוס למילה "סביב" הוא "סחור סחור", ואף בעברית - הסוחרים נקראים בשם זה משום שהם סובבים עם מרכולתם בחוצות. בעברית שלנו התחדשה הסחרחרה (קרוסלה על פי המקור הצרפתי), הגורמת עד מהרה לסחרחורת (וכבר בתנ"ך מצאנו: "לִבִּי סְחַרְחַר", בתהילים ל"ח). אבל לא נלך סחור סחור, ונחזור לסהר.

בתנ"ך מצוי הַסַּהַר פעם אחת בלבד, בשיר השירים: "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (ז, ג). המפרשים מסבירים שהדימוי הוא לכלי עגול, כצורת הירח המלא (ופסוקים ספורים קודם לכן נדמתה השולמית לירח במפורש: "יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה"; ו, י).

בארמית שמו הרגיל של הירח הוא סיהרא. בפרשתנו מופיעה לראשונה בתורה המילה ירח, בחלומו השני של יוסף: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" – ותרגומו: "והא שמשא וסיהרא וחד עסר כוכביא סגדין לי".

בערבית - האחות השמית של העברית והארמית – אמנם לא נקרא היָרֵחַ כיום בשם סהר, אך כך נקרא היֶרַח: חודש בערבית הוא שַׁהְר (כידוע, הקשר שבין הירח לבין החודש נשמר בשפות רבות, כמו למשל באנגלית שבה month נגזר מ-moon). בעברית לא רגיל השימוש במילה סהר במובן של חודש, אך ניתן למוצאו בפיוטים. ר' אלעזר ב"ר קליר פותח את פיוטו לשבועות בשורות הבאות: "ארץ מטה ורעשה, בסהר שלישי אתגעשה". הסהר השלישי הוא החודש השלישי, חודש סיוון שבו ניתנה תורה.

שהרון וקרואסון
כשם שהסהר נתן את שמו לבית הסוהר, כך נתנה צורת הירח את שמה לחפצים אחרים שנעשו בצלמה. לאחר שלוכד גדעון בן יואש את שני מלכי מדיין זבח וצלמנע נאמר: "וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם" (שופטים ח). השהרונים הם ככל הנראה תכשיטים העשויים בדמות סהר, ואולי תלו אותם המדיינים בצווארי בהמותיהם בצאתם למלחמה כיוון שהתייחסו לירח כאלילות – ככתוב באזהרת משה לישראל: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם... וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים... אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (דברים ד').

באיזו צורה היו השהרונים הללו? האם היו עגולים כירח המלא, או שמא קמורים כלבנה בחידושה? קשה לדעת. מכל מקום, כיום כשאומרים 'סהר הירח' מתכוונים לצורת הירח בימים הראשונים של החודש (או בסופו). ייתכן שמשמעות זו התבססה בעברית בשל הערבית, שבה יש שני מונחים נפרדים לירח המלא ולירח המתחדש. שמו הרגיל של הירח הוא קַמַר, ואילו הירח הצעיר נקרא הִלַאל (קרוב לשורש העברי הל"ל, במשמעות הפצת אור: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי"; איוב כ"ט. מעניין לציין ששני הסימנים שמצידי המילים שאנו כותבים כאן, סימני הסוגריים, נקראים בערבית הִללאן בשל צורת הסהר שלהם. והערה אחרונה: יש שרצו לקשר את ההילאל ל'הֵילֵל בן שחר' המוזכר בישעיהו י"ד, ומוסבר בדרך כלל ככוכב נוגה, הבולט לעתים בשמי השחר).

כיוון שבמאגרה של העברית היו הירח, הלבנה והסהר, התייחד הסהר – הנדיר יותר - כתרגום להלאל הערבי, שהפך לסמלה של האימפריה העות'מאנית ובהמשך אף לסמל כלל-מוסלמי.

***

במאפיות שוחרות עברית ניתן למצוא לעתים ליד מגשי עוגיות את הכיתוב 'סהרוני שוקולד' וכדומה, אף שצורתן אינה דומה לירח לא במילואו ולא במולדו. האשם בכך הוא הקרואסון, שפירוש שמו הוא סהר בצרפתית, על פי צורתו הראשונית.
yetsion@gmail.com