 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
חכמת אדם תאיר פניו
צבי אלפיר גיליון מס' 30 - אדר תש"ע * 2/10 חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו יְחִידִי נִבְרֵאתִי וִיחִידִי אָמוּת כְּשֵׁם שֶׁבָּאתִי לָעוֹלָם לְבַדִּי כָּךְ אָשׁוּב, אֵין אִישׁ עִמִּי. בְּצֶלֶם אֱלֹקִים נִבְרֵאתִי בְּצַלְמִי שֶׁלִּי, הַיִּחוּדִי. בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם מָה אוֹסִיף לוֹ מִשֶּׁלִּי מִכָּל אֲשֶׁר חַנַּנִי אֱלֹקִים בְּהִבָּרְאִי. שׁוֹנוֹת פָּנַי מִכָּל פָּנִים גַּם דַּעְתִּי שׁוֹנָה מִדַּעַת אֲחֵרִים חָכְמָתִי תָּאִיר פָּנַי מִפְּנִים לַחוּץ יַקְרִין צַלְמִי הַמְיֻחָד, אֲשֶׁר נָתַן לִי ה'. אֶדְבַּק בְּאִשְׁתִּי נִהְיֶה לְבָשָׂר אֶחָד. אַךְ כָּל אֶחָד יֵלֵךְ בְּצַלְמוֹ הַמְיֻחָד. אֶחְבֹּר לְרֵעַי, אֲכַבְּדֵם, אֶלְמַד דַּרְכָּם וְאָרְחָם. יַחְדָיו נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא, כָּל אֶחָד בְּדַרְכּוֹ כְּפִי שֶׁבְּרָאוֹ "אַבָּא". לֹא כַּצֹּאן עֲדַת יְשׁוּרוּן חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו. |
|
