 לדף ראשי
לתוכן הגיליון
שירה קבלית
טלי קוך
גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10 שִׁיבּוּשׁ סִדרֵי יְצִירָה
(לְכָה דוֹדִי מִן הַהִגָּיוֹן) רִפּוּי מַחֲלוֹת ראִיַּת שְׁחוֹרוֹת חוסך מלִבּךָ ספקנות המושלכת לאמונה בֵּבִיאַת הטוב, צעד פָּעוּט לקראת בניית זֶהוּת שאינה בלתי מתאימה, כמו פסנתרן מֻפְרָּע בודה אתה מראשךָ את קצב הדריכה כְּאֹפֶן הקשה על קלידים, כמו אָמָּן העושה כִּרצוֹנוֹ כאשר לָשׁ בֵּרוּחוֹ תודעתו הנבנית - פָּסָּל התהליכים הנפשיים, והגוֹרָל שֶׁנֶחֱרָץ בידיךָ גרם לְקִרטוּעַ הליךְ הבנה, שלא המשיך לרקוד תחת חוד-עט על דף מבין אצבעות-שולטות שלך, ונחטב בִּגְזִיר-עֵץ חד. תִּיקוּן סִדרֵי יְצִירָה (לְכָה דוֹדִי אֶל הַהִגָּיוֹן) מחלות ראיַּת שחורות הינן מסגרת חֲצוּבָה בָּאֶבֶן, בהן שוּבצתָ אתה כְּחוֹלֵה-רוּחַ מקציף, ונתקעת כרגע על מה שכבר חשבת עליו אתמול, זה הכל מְעַיֵּף ומוציא מגדר סבלנות והתאפקות - העומס המטאפיסי הזה בו הינך שרוי, אינך נִפְלַח לעולם מין הסלע אחרת נוצרת חֲלֻקָה לִפְּלָגִים, אחת מִפְּרוּדוֹתֵיךָ היא זו שתנצר לעולם בקיר מערה עזובה, שארית נשגבת, והשניה הינה גופך והשקפתך המטריאליסטית הריקה, עימה יהיה עליך להסתובב עד נבילת הגוף הפיזי, אז מדוע להפריד את הנשמה? מהו הֶאָדָם בתוך מעטה-הגוף אם לא היופי הרדום אותו קל לך לזנוח בְּחֶשְׁכָת הַכּוּך ההוא כאשר הינך לחלוטין פיכח? 29 מאי (צמד השירים 'סדרי יצירה', מתפרסם לראשונה בכתב העת החיפאי אלת המסטיק) זוֹנְדָה בְּמִמְרַח הַשׁוֹקוֹלָדָה מתפתלת עֲלוּקָה שמנה, שיניה סדוּרוֹת טורים-טורים, מבצבצות מבעד לְחָרִיץ וָשֶׁגֶם בין דפנות הצנצנת, ננעצות במערכת העצבים של אוחז סכין המריחה, קורעות וריד מְבֹרָץ, רוֹקְדוֹת הֵן בֵּרוּח תְּזָזִית, מְשַׁחְרוֹת לְטִרפָן הַבָּא, וּמִוֵשֶׁט מתחדדת מזמזמות פואמה סמפונית - לכל אחת מהן זרבובית, צִנוֹרית שאיבה זקורה, שתולה מראש חוליות-שדרתה פנימה, בבשר המְאֻחֶה, נצורה, עד אפס-דם. |
|
