לקטר

יעקב עציון

גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10

מקום מרכזי בפרשת המרי של קורח ועדתו תופסת הקטורת.

בקטורת לקו חמישים ומאתיים נשיאי העדה שנקהלו על משה ועל אהרן, ובקטורת כיפר אהרן על העם ועצר את המגפה בעומדו בין המתים לבין החיים.

שורשה של המילה קטורת הוא קט"ר, ויסודה בעשן העולה ומיתמר מן הבשמים הניתנים על גחלי האש. הפעם הראשונה שבה בא השורש קט"ר במקראות הוא בעת השקפת אברהם אבינו על סדום ועמורה לאחר הפיכתן באש ובגפרית שהומטרו מן השמים: "וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן". קיטור זה אינו אלא עשן, כפי שמעידה הצורה הדומה הנזכרת לגבי הר סיני, לאחר שירד עליו ה' באש: "וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן".

השורש קט"ר משמש במשמעות זו אף בשפות הקרובות לעברית, כארמית וכערבית. נביא דוגמה אחת מן הארמית שבתלמוד הבבלי, הנקשרת לעניינה של פרשתנו. במסכת בבא בתרא, במסגרת סיפוריו יוצאי הדופן של רבה בר בר חנה, מספר הוא על פגישתו עם הלך ערבי במדבר, שאמר לו 'בוא ואראך את בלועי קורח'. משהגיע לאותו מקום ראה שני סדקים בקרקע שהיו מוציאים עשן, "מפקי קוטרא" בארמית, ושמע שהיו אומרים הבלועים "משה אמת ותורתו אמת והן בדאין". "הן בדאין", היינו אנו עצמנו, כאדם התולה קללתו בחברו (ועניין שני הבקעים קשור כנראה למה שנאמר במקום אחר בתלמוד: "שתי תמרות יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהן... וזו היא פתחה של גיהנם").

קשר ענן
מלבד המשמעות המעשנת של השורש קט"ר – בארמית ובערבית הוא משמש גם כמקביל לשורש קש"ר בעברית. הציווי על התפילין "וקשרתם אותם לאות על ידכם" – מתורגם באונקלוס: "ותקטרון יתהון לאָת על ידכון", וכן הוא במקומות נוספים. בהתאם לכפל משמעות זה, מובאות בדברי חכמינו שתי דעות לגבי מדרש שמה של קטורה אשת אברהם: "למה נקרא שמה קטורה? שנעשית כריח הקטורת. דבר אחר: שנקטרה בטהרה... ומצאה אברהם קשורה".

מעניין בהקשר הזה הביטוי הרווח בלשון חכמים "נתקשרו השמים בעבים" (הבא תחת הלשון המקראית "השמים התקדרו עבים", מלכים א יח מה). ביטוי דומה קיים גם בארמית: "דקטיר בעננא... דקטיר בעיבא" (תלמוד בבלי ברכות נט ע"א). ההבנה המקובלת היא כי לשון קט"ר שכאן קשורה למשמעות של "קשר", והכוונה היא להתקשרות העננים והתחברותם. ברם, ייתכן אולי להציע כי לשון קט"ר האמורה בעננים יסודה בקט"ר שמשמעו עשן, שהרי העשן והענן קרובים למדי זה לזה (כך לדוגמה נתכנה עשן הקטורת שמעלה הכהן הגדול בקודש בשם ענן: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת". וכן מסביר רד"ק בישעיהו ד ה על הפסוק "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן, וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה" - "ועשן הוא הענן העב"; פיסקנו את הפסוק על פי חלוקת הטעמים, אף שישנן דעות המשייכות את העשן לנוגה האש שבלילה).

אם יש בהצעתנו ממש, אולי יש בה גם להסביר את הלשון המופיעה במדרש: "כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה". ייתכן שלשון קש"ר כאן באה תחת קט"ר הארמית, אף שיסוד הביטוי הארמי הוא דווקא בקיטור (כלומר, 'ענן קשור' עניינו ענן החופף על האוהל, ואין קשר לקשר כלשהו).

עגלת או קרנת
דברינו האחרונים אמנם אינם יוצאים מחזקת ספק, אך מילה אחרת בעברית מחברת בוודאי בין שני המשמעים הנזכרים של קט"ר – הקשירה והעלאת הקיטור. כוונתנו למילה קַטָּר, מילה שנצטרפה למילון העברי לפני 107 שנים, בשנת תרנ"ג (1893).

בראשית אותה שנה אירע מאורע כביר בירושלים – נפתחה מסילת הרכבת ליפו. עיתון 'האור' בעריכת אליעזר בן יהודה מערב יום הכיפורים באותה שנה לא חסך מילותיו בתיאור חשיבות העניין:

"סוף סוף הננו הולכים מירושלים יפו בשלוש שעות. מסילת הברזל, זה סמל ההשכלה, העבודה, הפעולה, המהירות, החיים – המסילה מיפו לירושלים נפתחה ביום שני השבוע, יום החמישי לחודש תשרי, אלף ושמונה מאות וארבע ועשרים שנה לחורבן".

המילה שבה בחר בן יהודה לכנות בה את הרכבת הייתה "קיטור". כך סיקר בעיתונו את הגעתה הראשונה של הרכבת לירושלים (מספר שבועות קודם לפתיחת התחנה):

"המונים המונים בעמק רפאים ינהרו בדרך העולה חברונה, וכל פנים ששים ושמחים. מה היום מיומיים? תקיעה! תקיעה! תקיעה! וכדורי אש, ומשאת עשן, ורעש אופן על מטילי ברזל, וקול אנחות עמוקות, וקול בעבוע מים, וקול צפירה, וקול תרועת העם: הקיטור בא! הקיטור בא!".

בחנוכה תרנ"ג נתפרסם ב"האור" מכתבו של דוד ילין לבן יהודה בעניין זה, וכך כתב ילין:

"לפלא בעיניי כי כבודו משתמש במילת 'קיטור' למכונת מרכבות מסילת הברזל, והשם אמנם הונח רק על עשן העולה משרפת חומרים העשויים לשרפה או האד העולה מרתיחת חומרים נוזלים, לא על המכונה המעלה אותו. טוב מזה עושה הערבי בהשתמשו במילה קִטַאר, אשר תהיה בעברית במשקל קַטָּר. מקווה הנני כי יודה לדבריי וישַׁנה משקל המילה הזאת בעיתונו".

מקור המילה הערבית "קטאר" אינו בקיטור. ביסודה שימשה המילה לכינוי שיירה של גמלים הקשורים זה אחר זה – ואף הרכבת נקראה כך בפי הערבים על שום קרונותיה המחוברים זה לזה. בתשובתו למכתבו של ילין מסביר בן יהודה כי השתמש במילה "קיטור" כיוון שלא מצא חלופה מתאימה יותר, והוא מקבל את הצעתו להשתמש בצורה "קטר" – "אך רק להמכונה, ולחיבור העגלות אין לנו שם מדויק".

בהמשך הוא מביא את הצעת יחיאל מיכל פינס להשתמש במשקל חַמֶּרֶת או גַמֶּלֶת שבתלמוד, ולכנות את אמצעי התחבורה החדש בשם קָרֶנֶת או עַגֶּלֶת, ולבסוף מגיע אל ההצעה שנתקיימה לדורות: "ואולי עוד יותר טוב 'רַכֶּבֶת', והוא שיירה של רכב, של מרכבות".

חצי מילה / די לקיטורים
דומה שרוב השימוש בשורש קט"ר בישראל כיום אינו קשור לקיטוֹר וגם לא לקשר, אלא למקור אחר לגמרי. קוּטר בגרמנית הוא חתול זכר (קרוב ל-cat), ובהשראתו כינתה היידיש את המרבה ליילל בשם זה. העברית אימצה את הקוּטר ואף גזרה ממנו פועל שימושי למדי – לקטר.