היירוט - מהאתון ועד העיתון

יעקב עציון

גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10

הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי" (במדבר כב, לב)

בעיתונות דווח לאחרונה כי "אלפים הפגינו נגד יירוט המשט לעזה". בדומה, נמסר כי "ישראל תייצר סוללות יירוט נוספות מדגם כיפת ברזל". מהו יירוט זה, והכיצד הגיע לשדות הקרב באוויר ובים?

השורש יר"ט מוזכר פעם יחידה במקרא בפרשתנו, בהקשר למלחמה מסוג אחר. מלאך ה' פונה לבלעם לאחר שהכה את אתונו במקלו, ושואלו: "עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים, הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי". הפרשנים והתרגומים השונים למקרא נחלקו בהבנת המילים שבסיום הפסוק, הסתומות על פניהן.

יש שקישרו את המילה ירט לרטט, ופירשו שממהר היה בלעם למלא את רצונו של בלק (רש"י); יש שהבינו את המילה במשמעות רצון, ופירשוה על רצונו העז של בלעם לקלל את ישראל (אונקלוס); ויש שדימוה לשורש הערבי ור"ט, שעניינו נפילה לתהום, ובמובן רחב יותר: הסתבכות, ולדבריהם "ירט הדרך לנגדי" פירושו "לא הייתה רצויה הליכתך בעיניי" (רס"ג).
נראה שאף בעיני חכמינו בתקופת המשנה קשה הייתה מילה זו, כפי שיכולה להעיד העובדה שדרשוה לשון נוטריקון.

יראה ראתה נטתה
במסכת שבת מלמדת המשנה כי מי שכותב שתי אותיות מתחייב משום מלאכת כתיבה בשבת, בעוד הכותב אות אחת פטור. ומה דינו של מי שכותב אות אחת המשמשת קיצור למילה שלמה? בזאת נחלקו חכמינו: "כתב אות אחת נוטריקון - רבי יהושע בן בתירא מחייב, וחכמים פוטרין".
בסוגיית הגמרא על המשנה מובאת שאלתו של התנא ר' יוסי בן זימרא, איש הגליל (על שמו נקרא המושב כרם בן זמרה שסמוך לגבול הצפון): "מנין ללשון נוטריקון מן התורה?", ומובאות לה מספר תשובות. נשוב בהמשך לתשובתו של ר' יוסי עצמו, אך כעת נראה את התשובה השייכת לענייננו: "דבי ר' נתן אמרי: כי ירט הדרך לנגדי – יראה ראתה נטתה". המילה ירט לפי דרשה זו מתייחסת לאתונו של בלעם, ולא לדרך כפשט הלשון.

משלישיית הפעלים הנזכרת – יראה, ראתה, נטתה – נתבלט הפועל השלישי, והוא זה שנתקשר בתודעה עם השורש יר"ט יותר מכול. יש להניח שסייעה להתקבעות זו העובדה שלשון נטייה מן הדרך נזכרת רבות בסמיכות למילה שבה אנו עוסקים:

"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ... וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' ... וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי".

נראה שהנטייה מן הדרך הדביקה במשמעותה את הצירוף הקשה "ירט הדרך", וכך החלו להשתמש בצירוף זה במשמעות נטייה (ואולי סייעה גם הקרבה הצלילית של יר"ט ליר"ד). נדגים בשני ציטוטים מחכמינו בימי הביניים, מן הרמב"ן ומן הרמב"ם:

בפירושו לספר בראשית מבאר רמב"ן מדוע נפלה רבקה מעל הגמל בראותה את יצחק הולך לקראתה (ולפי פירושו אין מדובר בנפילה ארצה אלא בעצירה והשתהות על גבי הגמל עצמו):

"ולדעתי, בראות רבקה איש הולך לקראתו בשדה שירט הדרך והלך בשדה לעומתם, ידעה כי הוא בא לראותם... עשתה כדרך מוסר הנשים לעמוד בהצנע".

אף הרמב"ם בהלכותיו נוקט לשון דומה, אגב עיסוקו בהלכת "לא תחסום שור בדישו": "פרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך אינו עובר עליהן משום בל תחסום".

אישור ליירט
הרמב"ם והרמב"ן דיברו בדרך שעל הקרקע, ומן הסתם לא העלו על דעתם שיבוא יום ותזדקק העברית לפועל שיבטא נטייה מנתיבות השמים (כידוע, בהקדמתו לפרקי אבות, "שמונה פרקים", מביא הרמב"ם בין שאר דוגמאות לדברים בלתי אפשריים שעולים בדמיון "ספינת ברזל תשוט באוויר, ובן אדם שראשו בשמים ורגליו בארץ"). ברם, אכן נבנו ספינות כאלו, ובעקבות שימושי הלשון מימי הביניים נולד בתקופתנו פועל חדש בבניין פיעל מן השורש יר"ט, לְיָרֵט, שמובנו "להטות מן הדרך", "להסיט מהמסלול" (תרגום של הפועל האנגלי to intercept; ואולי ישנו גם קשר לעובדה שהפועל האנגלי מכיל גם הוא את הצלילים י' ר' ט').

עד מהרה חלה התרחבות במשמעו של היירוט, ושוב לא שימש הוא רק בהוראת הטיה, אלא גם בהוראת השתלטות ואף השמדה. כך, טיל שתפקידו ליירט טיל אחר אינו מאותת לו שיואיל לשנות את נתיבו, אלא מעבירו מן העולם.

ובדומה, לא מזמן רעשה הארץ בשל מעצרה של חיילת לשעבר שהדליפה מסמכים מסווגים של צה"ל, שבהם נאמר בין השאר כי אם מזהים מחבל פלוני יש אישור "ליירט" אותו. כמובן, היירוט כאן אינו אלא לשון נקייה לפגיעה מהירה וקטלנית.

כדרך הנוטריונים
הזכרנו לעיל את הסוגיה במסכת שבת שבה מובאות דוגמאות ל"לשון נוטריקון מן התורה", ונאמר עתה דבר על הנוטריקון עצמו. נוטריון ביוונית פירושו סופר - (והוא הוא ה-notary באנגלית, הנוטריון ממשרד עורכי הדין שבימינו) – והמילה נוטריקון פירושה "כדרך הסופרים". כך מסביר רבנו חננאל מקירואן שם:

"נוטריקון הוא לשון יוון. וסופרי המלכים והשרים שלהם יש להם כתב שקוראין אותו נוטריקון ואומר המלך לסופר כתוב טופס והמלך מסדר לפניו בפיו והסופר כותב מפיו מילה שמשמשת כמה, ובשיטה אחת [= בשורה אחת] כותב מגילה".

הווה אומר, נוטריקון הוא קצרנות, דרך לכתוב בקיצור ובמהירות מסרים ארוכים.

במקורו הנוטריקון אינו מקביל למונח "ראשי תיבות", ופירושו דרך מגוונת של קיצור ורמיזה, אך בהמשך התייחד הנוטריקון דווקא לרמיזה בדרך של ראשי תיבות. ההתפתחות האמורה משתקפת בתשובה המובאת משמו של ר' יוסי לשאלתו "מנין ללשון נוטריקון מן התורה". בתחילה מובאת התשובה הבאה: "שנאמר כי אב המון גויים נתתיך" - ומיד אחר כך: "אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, חביב נתתיך לאומות, מלך נתתיך לאומות, נאמן נתתיך באומות". נראה שהתשובה הראשונית הינה במילים "כי אב המון גויים נתתיך" - שמהן רואים כי כבר בתורה עצמה המילה אברהם נדרשת כרומזת לשתי מילים – אב המון.

ברם, כיוון שהנוטריקון הרגיל והמוכר הוא בסגנון ראשי תיבות, ממשיכה הגמרא ומביאה דרש הפורט את אותיות המילים אב המֹן עצמן. ואגב, מעניין למדי הצירוף "חביב נתתיך לאומות" הבא כנגד האות ה' שבראש המילה המון – עדות להגייה הקרובה או הזהה של ה"א ו-חי"ת בפיות בני ארץ ישראל באותה עת, וכמפורש בירושלמי במסכת שבת: "לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת" (וזכר לדבר אף בפי חלק מבני עדוֹת-עמנו בעת הזו).
***
לסיום נעיר כי אף המילה נוטריקון עצמה – יש שדרשוה כלשון נוטריקון. ר' יוסף קארו ב"כללי הגמרא" מביא שנוטריקון פירושו "נוטר אות, מקצר מילה" (כלומר, שומר ומותיר אות אחת, תחת הבאת המילה כולה) – והשל"ה גורס: "נוטר אות, קונה מילה".

חצי מילה / תיקו
בין המושגים הרבים שחדרו לעולם הכדורגל מן האנגלית – פאוול, גול ועוד – יש גם מקום לארמית. ה"תיקו" הגיע לכדורגל מן התלמוד, שבו בסוף דיון על בעיות שלא נפשטו נאמר "תיקו", קיצור של "תֵּיקוּם", שפירושו "תעמוד" – היינו תישאר הבעיה על מקומה. כידוע, הדרש הנפוץ מפרש אף מילה זו על דרך נוטריקון – תשבי יתרץ קושיות ואבעיות (הרב יעב"ץ כינה זאת "נוטריקון של הבל", והרב חיד"א יצא כנגד קביעה זו ומצא לה מקורות בכתבי יד קדומים). פירוש אחר ל"תיקו" (מובא במילון הערוך) מבאר שהתוצאה עלומה כחפץ הנמצא בתוך תיק סגור. מכל מקום, נראה ברור שהפשט הוא שמדובר במילה הארמית תיקום שנשמטה ממנה המ"ם הסופית, כפי שנשמטה גם מצורות אחרות באותו השורש (קאי במקום קאים, אוקי במקום אוקים).
האם העלו על דעתם האמוראים שמילה זו תיאמר לימים על ידי המוני העם לא רק בבית המדרש אלא גם במגרש? שמא נניח את השאלה בתיקו.