פי שניים, לא פעמיים

יעקב עציון

גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10

"אֶת הַבְּכר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְנַיִם" (דברים כו, יז)

בשנים האחרונות מפעיל משרד התמ"ת מבצע סיוע ליצואנים, תחת הכותרת "מאתיים פי שתיים". המבצע, כך מפרסם המשרד, נועד לסייע למאתיים מפעלים בפריפריה להכפיל את היקף הייצוא שלהם תוך שלוש שנים.

סיסמת המבצע המחורזת הינה נחמדה, אך אינה עומדת בכללי הלשון. תלמידי התיכון בארץ משננים את כללי שם המספר בעברית, ובין השאר לומדים כי אחרי המילה "פי" המשמשת להכפלה יבוא מספר בצורת זכר. אין אומרים "פי שתיים", "פי שלוש", "פי עשר" – אלא "פי שניים", "פי שלושה", "פי עשרה".

אם ישאלו התלמידים את המורה מדוע נקבע כלל זה - שהרי בשיעור הקודם למדו שמספר סתמי בעברית יבוא בצורת נקבה, ולכן אומרים למשל "שתיים כפול חמש" - ייענו מן הסתם בתשובה שכך כתוב בתנ"ך.

ואכן, בשלושת המקומות שבהם מופיע הצירוף "פי שניים" בתנ"ך, מופיע המספר בצורת זכר – שניים ולא שתיים. ברם, משמעותו שונה מזו המקובלת כיום, וכלל אין מדובר בהכפלה.

נחלת רוח כפולה
נסקור קצרות את שלושת המקומות הנזכרים. בפרשתנו מובא דין הבכור, הנוטל נחלה גדולה משל משאר אחיו: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים... אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".

הפעם השנייה שבה בא הצירוף פי שניים הינו בפרשת עליית אליהו השמיימה לעיני תלמידו בנביאוּת, אלישע: "וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע: שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. וַיֹּאמֶר: הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל. אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן, וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה".

הפעם השלישית שבה אנו נפגשים עם "פי שניים" היא זו שיכולה ללמדנו את מובנו המדויק של הצירוף. בפרק י"ג בנבואת זכריה מובא: "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב".

מפסוק זה ניתן להסיק שפי שניים פירושו שני חלקים, שני שלישים, ולא כפול שניים. ביחס לדין הבכור אין בפירוש זה משום חידוש גדול, שהרי איש לא העלה על דעתו שהמנחיל נותן לבכורו נחלה כפולה מזו שהייתה לו. ברור שהביטוי "פי שניים בכל אשר יימצא לו" פירושו: כפי שני חלקי נחלה (כפי – כמידת, כמו בפסוק: "איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללויים"; במדבר ל"ה).

אמנם, פירוש זה שופך אור חדש על בקשת אלישע מאליהו. הוא אינו מבקש לקבל רוח נבואה כפולה מזו של אליהו עצמו – בקשה שיש בה כדי להתמיה - אלא שני חלקים, שני שלישים, מתוך רוחו של הנביא העומד לעלות בסערה – כדין הבכור הנוטל שני חלקים בירושת אביו (והרי היה אליהו כאב לאלישע – כלשונו בצעקתו: "אבי אבי").

חז"ל במדרשם אמנם פירשו אחרת, והבינו שברוח כפולה מדובר כאן ("'ויהי נא פי שנים ברוחך אלי' - אף אתה מוצא שמונה מופתים באליהו ושישה עשר באלישע"; ברייתא דל"ב מדות), אך בדרך הנזכרת הלכו כמה ממפרשי המקרא, כר' יוסף קמחי ור' אברהם אבן עזרא (וקרוב להם פירושו של ר' לוי בן גרשום, שלפיו ביקש אלישע חלק כפול מזה שקיבל כל אחד מיתר בני הנביאים שלמדו מאליהו).

מעתק המשמעות מ"שני חלקים" ל"כפול שניים" הוא מובן, שהרי שני החלקים שנוטל הבכור הם כפליים ביחס לנחלה שנוטלים יתר האחים. ניתן להניח שכיוון שהשימוש העיקרי בביטוי פי שניים נגע לְדין הבכור – נתקבע המובן של "כפליים", והשתרש בשפה. גם תרגום יונתן בן עוזיאל לפרשת אלישע הולך בדרכם של חז"ל, ומתרגם את "פי שניים" בהוראת "כפול". בקשת אלישע מתורגמת ארמית כך: "ויהי כען על חד תרין ברוח נבואתך עמי". הביטוי "על חד תרין", שפירושו המילולי "על אחד שניים", הוא המשמש בתרגומים להוראת כפל. כך למשל מתרגם אונקלוס את דין הגנב, המובא בפרשת משפטים: "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַלֵּם" – "על חד תרין ישלם"; וכך מתרגם יונתן את הביטוי "כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה" בנבואת ישעיהו – "ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאלו לקת על חד תרין בכל חטאהא").

גם בתרגום השבעים הובן הביטוי פי שניים – הן בפרשתנו והן בהסתלקות אליהו - במשמעות כפל. המילה היוונית שנקטו המתרגמים בשני המקרים הינה dipla, שהתגלגלה לימים לאנגלית בצורה המוכרת double.

גם במשנה משמש הביטוי פי שניים בהוראת כפול, כפי שניתן לראות בדברי ר' יוסי במסכת עירובין, הנאמרים סביב מחלוקת בדיני טלטול בחצר בשבת: "ר' יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה".

על כל פנים, אף שהובן הביטוי פי שניים בהוראת כפול, הוא לא פרץ את תחום השניים – ורק בתקופתנו החלו לומר "פי שלושה", "פי חמישה" ו"פי אלף".

במכה אחת
בעברית המקרא, כאשר מדברים על דבר מה החוזר ונשנה משתמשים לרוב במילה "פעם" – "פעם אחת", "שלוש פעמים" וכן הלאה (המקסימום בתנ"ך הוא בדברי משה לעם: "יוסף עליכם ככם אלף פעמים". מה פירוש המילה פַּעַם? במקורה, הפעם היא מילה נרדפת לרגל, כפי שיכולה ללמד ההקבלה בדברי ישעיהו: "...תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל, רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים" (כ"ו). כן ברור גם מדברי הקילוס של הדוד לרעייתו בשיר השירים: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב".

הפעמים, הלא הן הרגליים, הפכו להיות סימן למניין. לכן, מוצאים אנו את הציווי "שָלֹש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'", לצד הציווי המקביל "שָלֹש רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (ומכאן כמובן השם הנפוץ לשלושת החגים שבהם חוגגים למקדש, פסח, שבועות וסוכות – כמו גם לביטוי עלייה לרגל. כיוון שהשימוש בצורה "רגלים" במשמעות "פעמים" הוא נדיר יחסית במקרא, יכלו חז"ל להוציאו ממשמעו הראשון ולכנות בו את החגים עצמם).

יהושע שטיינברג, במילונו משפט האורים, מציע שמקור השימוש במילים פעם ורגל בהקשר זה נעוץ בכך שאדם הסופר רגיל להכות בידו או ברגלו תוך כדי הספירה כדי למנוע בלבול. לפיכך, הצורה "חמש פעמים" היא בעצם כעין "חמש מכות רגל". כך הוא מסביר גם את הביטוי המקביל "חמש ידות" (מכות יד), ואף את הביטוי הארמי "בחדא מחתא" – 'במכה אחת', בפעם אחת.

אפשרות אחרת היא להסביר שהמילה פעם במובן דבר החוזר ונשנה קשורה לצעד – המשמש גם הוא לכינוי יחידת התקדמות (כשם שניתן לשמוע היום: "תוכנית ללימוד שפה בחמישה צעדים", וכדומה).