|
הצורך בהנחיות ביחידת ידע ובקיאות הדבר חשוב במיוחד במבחן ביחידה זו. משום שגורם הזמן מהווה מרכיב משמעותי בתקפות של הבחינה ביחידה זו, כיוון שרמת המטלות הנדרשות בה היא נמוכה. לפיכך נראה לנו, כי הכרת מונחי הבחינה לאשורם, תתן לתלמיד ביטחון עצמי, ותסייע לו לארגן את זמנו כראוי בעת המבחן. השימוש בדפי ההכוונה האלו בשום אופן אין לקחת את המונחים וללמדם בפני עצמם לתלמידים. כל המונחים והדוגמאות נלקחו מתוך בחינות הבגרות של השנים האחרונות ביחידה זו. כדי להקל על המורה את הבנת הכוונה של המונח, הבאנו אותו בהקשרו במבחן. לפיכך, ציינו את המונח באות מודגשת והוספנו בסוגרים מרובעים [ ] את נוסח השאלה (במקוצר) כפי שהופיעה במקור. בהמשך מופיע ביאור המונח, באות רגילה. כך יוכל המורה לעמוד, ביתר דיוק, על כוונת הדברים. משום כך, גם מיינו את המונחים העיקריים לכמה קבוצות, והבאנו דוגמאות אחדות לכל קבוצה. |
|
תכנון הזמן בבחינה מתכונת הבחינה קבועה וידועה מראש וצריך לידע בה את התלמידים. הבחינה מחולקת לפרקים בעלי משקל שונה, הן מבחינת הניקוד שלהם והן מבחינת הזמן שיש להקדיש לכל אחד מהם.  על המורה להנחות את תלמידיו לחלק את הזמן בין הפרקים השונים, באופן שיישארו להם לפחות 5 דקות כדי לעבור ולהשלים את הטעון השלמה בתשובותיהם.
חשוב מאד להרגיל את התלמידים לעמוד בלוח הזמנים של המבחן. הדבר צריך להיעשות בהדרגה, במהלך הבחינות הפנימיות הנערכות בביה"ס במשך השנה.
לעיתים קרובות, אנו מבחינים, במחברות הבחינה, בתלמידים שהשקיעו זמן רב בכתיבת תשובות ארוכות או בהתייחסות לפרטים שלא נדרשו בשאלה. הדבר מצוי בעיקר בתשובות הראשונות. יש להרגיל את התלמיד להשיב למה שנשאל בלבד ולנסח את תשובתו בדרך קצרה, מתחילת המבחן.
חומרי עזר צריך להשתמש בתנ"ך שלם, נקי מרישומים, בלא פרשנים, ובלא טבלאות, מפות וסיכומים.
אין לסמן בתנ"ך שום דבר במדגיש (או מרקר) או בכל דרך אחרת.
רצוי מאד להשתמש בעת הבחינה, באותו תנ"ך שבו היה התלמיד רגיל להשתמש במשך השנה.
כמו כן מותר, ואף צריך, להשתמש בחומשים שמות ובמדבר עם פירושו של רש"י. גם באלה רצוי להשתמש באותם ספרים שתלמיד הורגל להם במשך השנה.
|
|
ארגון כללי של המבחן • חשוב מאד לציין באופן ברור את מס' השאלה ואת מס' הסעיף. • סדר התשובות אינו משנה. • את התשובות רצוי לכתוב ברצף ואין להשאיר רווח גדול (של יותר מ- 3-4 שורות) בין התשובות. התיחסות לשאלה הבודדת לפעמים יש כמה מטלות באותו סעיף ויש לענות על כולן. (בדרך כלל המטלה הראשונה היא מעין מבוא למטלה השניה שהיא העיקרית). • כל המידע המופיע בשאלות - כמו מראי מקומות, ציון פרקים ופסוקים, הפניה לפרש"י או היגדים אחרים - כולו נחוץ לנבחן ונועד לסייע לו. אין בשאלון מידע מיותר. לעיתים, התשובה הנכונה שתתקבל בבדיקה, היא רק זו שנכתבה ע"פ ההנחיות - כגון: רק ע"פ הפסוקים שצויינו או רק ע"פ פרש"י, וכדומה. • בשאלות בהן יש הוראות על הדרך שבה יש לערוך את התשובה (כמו בשאלות המפה או בשאלות בנושא המשכן או בשאלות של סידור מאורעות), צריך להשיב בדיוק ע"פ ההוראות. • שאלות עם פתיח: הפתיח נועד לכוון את הנבחן להבין במדויק את מה שנשאל, ולמנוע ממנו תשובות שגויות אפשריות, או חיפוש התשובה במקומות אחרים. לכן, קריאת הפתיח היא חיונית והיא תסייע לנבחן למצוא את הכיוון בו עליו לחפש את התשובה. התעלמות מהפתיח, גורמת פעמים רבות לתשובות שגויות. עם זאת, התשובה איננה מונחת בפתיח או במשתמע ממנו. • ככלל, התשובה איננה נמצאת במה שמשתמע מניסוח השאלה. התחכמות למצוא את התשובה בניסוח כלשהוא של המשתמע מהשאלה - אינה נכונה. הנחיות כלליות • שים לב: התשובות נבדקות ומצוייננות לפי תוכנן בלבד. "אורך" התשובה אינו משנה מאומה. תשובות קצרות (לפעמים די במילה בודדת ) לעניין, מזכות במלוא הנקודות. • כאשר נדרש "לענות בקיצור" - אין להרבות בפרטים. • כאשר נדרש "לענות בשורה אחת" - יש לנסח את התשובה במשפט אחד, ללא פירוט. |
|
ציין העמים נגדם היא התנהלה. אין צורך בהסבר נוסף. • ציין שני דברים [שבאמצעותם מנסה בלק לפתות את בלעם...] - כתוב בלשונך את שני הדברים. אין צורך להסביר את הדברים ואין צורך להסביר כיצד הוא מנסה לפתותו. • ציין נימוק [אישי לסירוב של משה...] - כתוב בלשונך את הנימוק הנזכר בכתוב. אין צורך בהסבר נוסף. כיצד • כיצד מתייחס [משה לדתן ואבירם ] - יש לפרט ולתאר את היחס. אין להסתפק בציון טוב או רע וכדומה. • כיצד מנמקים [בני יוסף את בקשתם ] - כתוב בלשונך את ההסבר שהם נותנים ופרט אותו. ההסבר נזכר במקרא, ואין צורך "להמציאו". • כיצד מסבירים [שנים וחצי השבטים את התנהגותם] - כתוב בלשונך את ההסבר שהם נותנים ופרט אותו. ההסבר נזכר במקרא, ואין צורך "להמציאו". • כיצד הגיב [דוד על תשובתו של נבל ] - יש לפרט את תוכן התגובה. אין להסתפק ב"הסכים" או "לא הסכים" וכדומה. מאידך, אין להאריך בתיאור מפורט של התגובה. מה ובאיזה • מהן הפעולות [ שעשה גדעון...] - יש לציין את כל הפעולות שנעשו בקשר לשאלה. לא צריך להסבירן ואף לא להרחיב עליהן הדיבור. עם זאת, אין להעתיק את לשון הכתוב. • מהו הנימוק [ שאומר שמואל לשאול...] - כתוב בלשונך את הנימוק הנזכר בכתוב (ולא את הנמקתך). • באיזה מקרה [ רצה שאול להרוג את בנו] - בקטע סיפורי, יש לציין בקיצור את הענין או המאורע בו קרה הדבר. אין צורך לפרט או להסביר את המקרה. • באיזה מקרה [יתקיים "ונקה המכה"...] - בקטע הלכתי, יש לתאר בקיצור בלשונך את המקרה בו יתקיים הדין המבוקש. • באיזה מקום [שהה דוד בזמן מרד אבשלום] - יש לציין את שם המקום. אין צורך בשום הסבר נוסף. הסברים וביאורים • הסבר/באר [את מצוות לא תעשה שבקטע] - הסבר ובאר במילים שלך [את המצוות]. ציטוט לשון הכתוב אינו נחוץ, הוא אינו עונה לשאלה ואין להסתפק בו. • מהו ההסבר [שנותנים שנים וחצי השבטים להתנהגותם] - כתוב בלשונך את ההסבר שהם נותנים ופרט אותו. ההסבר נזכר במקרא, ואין צורך "להמציאו". • מהי המצוה/האיסור [הנזכר בפסוקים אלה] - כתוב בלשונך את תוכן המצוה/ האיסור שבפסוקים הנתונים. ציטוט לשון הכתוב אינו נחוץ, איננו עונה לשאלה ואין להסתפק בו. • מהי המשמעות [של אמירה זו...] - יש לכתוב ולבאר את הכוונה המסתתרת באמירה. פירוש מילולי אינו נחוץ ואינו מספיק. • מה מבקשים [הגבעונים] להוכיח [באמצעות החפצים שהראו לישראל] - כתוב בלשונך את ההסבר הניתן בכתוב או כתוב את ההסבר ההכרחי לעובדה זו.. גורם וסיבה שים לב: לפעמים הכוונה היא לכמה גורמים או לשרשרת של דברים שגרמו לתוצאה המופיעה בשאלה. • מה היה הגורם [ לתוצאה זו.... ] - יש לכתוב בקיצור על מה שבעקבותיו באה התוצאה. בניסוח זה הכוונה תמיד לגורם אחד. • מה היו הגורמים [להקרבת הקרבן ע"י שאול לפני ששמואל הגיע ... ] - יש לכתוב את כל הדברים שבגללם שאול לא חיכה לבוא שמואל. אם צויין מספר נדרש של הגורמים כגון: "ציין שני גורמים" - די לציין כמספר הנדרש. • מי גרם [ לאכיש שלא לשתף את דוד במלחמותיו ] - די לציין את שם האדם או קבוצת האנשים שגרמו לכך. • מה הייתה הסיבה [שישראל יצאו להלחם בסיחון] - יש לפרט או להסביר את מה שגרם לכך. הערה: בדרך כלל הסיבה מופיעה במקרא. אך לפעמים נשאלת שאלה גם כשהסיבה אינה כתובה במפורש, אבל היא חייבת להיות מובנת, לכל מי שלומד את המסופר במקרא. • מה הביא [את יפתח לנדור את נדרו] - יש לכתוב מה היה הגורם או מה היתה הסיבה לכך [שיפתח נדר את נדרו ]. התשובה צריכה להיות קצרה ועליה להתייחס לגורמים שהביאו באופן ישיר לעובדה שבשאלה. [ הנדר של יפתח ]. אין צורך להתייחס לגורמים עקיפים. הערה: לפעמים הכוונה היא לכמה גורמים. • מה הניע [את אביגיל לפנות אל דוד] - יש לכתוב מה היה הגורם או מה היתה הסיבה לכך, או מה היתה המטרה שאותה רצתה להשיג. הערה: לפעמים הכוונה היא לכמה גורמים. • בעקבות מה [התורה מציינת שמשה היה ענו] - יש לכתוב את הגורם או הסיבה לכך. אין צורך להסביר את הקשר. • בעקבות איזה אירוע [אמר משה דברים אלה] - יש לציין את האירוע. אין צורך לפרט אותו ואין צורך להסביר את הקשר. • מדוע [התנגדו הוריו של שמשון לנשואיו] - יש לענות כאילו שהשאלה היא: "מהו הגורם" או "מהי הסיבה...". הערה: שאלות "מדוע" נשאלות ביחידה זו רק כשהסיבות כתובות במקרא במפורש או כשהתשובה להן הכרחית להבנת המקרא. תוצאה • איזו בעיה התעוררה [בעקבות הנדר של יפתח] - כתוב בלשונך מה היתה הבעיה שנוצרה [עם בתו של יפתח]. • כיצד השפיעה [שירת הנשים ("הכה שאול באלפיו ..." ) על שאול] - כתוב בלשונך את מה שמספר הכתוב עלההשפעה [של שירת הנשים על שאול]. תכלית ומטרה • לְשֵׁם מה [ה' שואל את משה...] - כתוב בלשונך את הדבר המפורש בכתוב, או את ההסבר שלך לתכלית [של שאלת ה' את משה..]. • לאיזו מטרה [הלך שמואל לבית לחם] - יש לציין בקיצור את המטרה הישירה של המעשה או הפעולה. • מה הייתה המטרה [של שמואל כשהלך לבית לחם] - יש לציין בקיצור את המטרה הישירה של המעשה או הפעולה. ביסוס והוכחה • על מה ביסס [משה את בקשתו מסיחון] - כתוב בלשונך את הדברים / העובדות שנזכרים בכתוב ]בדברי המבקש] אשר על פיהם הוא אומר את דבריו / מבקש את בקשתו. • באיזה הקשר [נאמרו הדברים] - יש לציין בקיצור את הענין / המאורע / התוכן שבו נאמרו או התרחשו הדברים אין צורך לפרט או להסביר את הקשר. • הוכח דבריך מהכתוב - יש לציין את הפרטים המתאימים (ורק אותם) מהכתוב, מהם ניתן לראות את צדקת דבריך. לפעמים די בציטוט של חלק הפסוק המתאים. בקיאות • ציין מקור מדוייק [לעובדה הנזכרת בכתוב] - יש לציין ספר, פרק ופסוק. • באיזה ענין נאמר [שישראל לקחו מן החרם] - יש לציין את המאורע או את הנושא בו נזכרת העובדה הנדרשת. אין צורך להסביר לשם מה היא נזכרת שם ואף לא כיצד היא קשורה לענין. • באיזה הקשר נאמר ["ואם אין תצא אש מן האטד"] - יש לציין את הענין או את המאורע בו נזכר הפסוק. אין צורך להסביר לשם מה הוא נזכר שם ואף לא כיצד הוא קשור לענין. • מי אמר / למי נאמר ["מי לה' אלי"] - יש לציין את שמו של האומר / מי שנאמרו לו הדברים. |
