|
תוכן המאמר:
(א) מבוא (ב) חוקי "הידועה בציבור" מיון החוקים מבחינת התוכן (ג) הסיבות והמניעים להיווצרות המוסד של "הידועה בציבור כאשתו" ולהכרה בו (1) שיקולים של יושר והגינות (2) עזרה לאותם זוגות, שמטעמים עקרוניים לא ערכו טכס נישואין (3) להקל על בני-זוג, שאינם יכולים להינשא בשל הגבלות בדין הדתי ד) הגדרתה המשפטית של "הידועה בציבור כאשתו " (1) בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים א. הגישה המצמצמת ב. הגישה המרחיבה (2) בפסיקתם של בית הדין לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה (3) בפסיקה של בית המשפט העליון (ה) כלום "ידועה בציבור כאשתו" הוא עניין של סטאטוס? (ו) האם " ידועה בציבור כאשתו " יכולה להיות גם אשת-איש? (ז) הזכאית "ידועה בציבור כאשתו" לקבל מזונות מ"בן-זוגה" על סמך הדין או הסכם; וחוקיותו של הסכם לחיי אישות מחוץ לנישואין (ח) שינוי שם משפחתה של "הידועה בציבור כאשתו" לשם משפחתו של הידוע בציבור כבעלה (ט) סיכום ומסקנות: היחס בין מוסד הנישואין לבין מוסד "הידועה בציבור" תקציר: מעמדה המשפטי של הידועה בציבור. מילות מפתח: ידועה בציבור, נישואין, מזונות, אשת איש, ירושה. |
"וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה', בכי ואנקה. . . ואמרתם על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך". (מלאכי ב, יג-יד) |
|
(א) מבוא נכון שהדעות בציבור ביחס למוסד זה חלוקות, כפי שהדבר משתקף בדיוני הכנסת ובפסקי דיניהם של שופטי בית המשפט. כשחלק רואה בו מוסד "ההורס חיי משפחה" (ח"כ מנחם פרוש), חלק אחר רואה בו "הכרח בל יגונה" (השופט לנדוי), ו"כמחויב המציאות בארצנו" (השופט ויתיקון), ואילו חלק אחר מרחיק לכת ורואה בו "נכס מוסרי במדינה, לאחד הנכסים החשובים מאד" (ח"כ בר רב האי). ברם, מדבר אחד אין להעלים עין, חוקי הידועה בציבור הכו שורשים עמוקים במערכת החקיקה שלנו. ואם כי מצרפים אנו צערנו לצערם של רבים על ההכרה הנרחבת של המחוקק במוסד זה, יש לזכור כי חוקי הידועה בציבור נכנסו תחילה למערכת החקיקה בקול דממה דקה וכמעט ללא התנגדות ומחאה [291] אף לא בקרב נציגי המפלגות הדתיות, כשהסתייגות ברורה ממנו נשמעה לראשונה רק בשנת 1955, בעניין חוק הגנת הדייר, כשבינתיים כבר הופיעו עשרה חוקים, שהכירו במוסד זה.1 (ב) חוקי "הידועה בציבור" כאמור, מגיע מספרם של חוקי הידועה בציבור לעשרים ושלושה. ננסה למיין אותם תחילה מבחינת הנוסח, בו בחר המחוקק להשתמש, ואחר כך מבחינת תוכנם. מבחינת הנוסח ניתן, לדעתנו, למיין את חוקי הידועה בציבור לשלושה סוגים: (א) חוקים הקוראים "לילד בשמו", כלומר משתמשים בביטוי "הידועה בציבור כאשתו", או בביטוי דומה אחר, כגון "הידוע בציבור כבן-זוגו", תוך הגדרת המונחים "אשתו", "בעלה", "אשה", "בן-זוג" ועוד, או תוך דיון בזכויות השונות בהן דן אותו חוק. (ב) חוקים שאינם משתמשים בביטוי "הידועה בציבור כאשתו" או בביטוי דומה אחר, אלא מפנים לחיקוקים אחרים, המשתמשים בביטוי זה והמכירים במוסד של הידועה ו/או הידוע בציבור. (ג) חוקים המעדיפים לא לקרוא "לילד בשמו" ואף לא להפנות אליו באמצעות חיקוק אחר, אלא לתארו. נבדוק כעת את רשימת החוקים לפי המיון דלעיל: (א) בסוג הראשון של חוקים, הקוראים "לילד בשמו", מוצאים אנו את שנים-עשר החוקים הבאים, כעשרה מהם, משתמשים [292] בביטוי זה (או בביטוי דומה אחר) בסעיף ההגדרות, ושניים - במסגרת סעיפי החוק האחרים. (1) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב) מגדיר בסעיף 1 "בן משפחה" של נכה - |
"(1) אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו".
|
|
(2) חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י- 1950 מגדיר בסעיף 1 "בן משפחה" של חייל שנספה במערכה - |
"(א) מי שהייתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו הייתה ידועה בציבור כאשתו - כל עוד לא נישאה לאחר (להלן - אלמנה); "
|
|
(3) חוק הגנת הדייר (שכירות משנה, אירוח וחילופים), תשי"א- 1950 מגדיר בסעיף 1 "בן משפחה" של דייר כדלקמן: |
"כל אחד מבני-משפחה אלה של הדייר או של בן-זוגו; בן ובת ובה-זוגם, נכד ונכדה, אב ואם, אח ואחות וילדיהם, דוד ודודה, סב וסבה, וכולל בן זוגו של הדייר. כבן-זוגו של אדם רואים את האשה הגרה אתו, או את הגבר הגר אתה, והם ידועים בציבור כאשתו או כבעלה".
|
|
(4) חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח-1968 מגדיר בסעיף 1, שהוא סעיף ההגדרות - "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". (5) חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד- 1954 מגדיר בסעיף 1 "בן משפחה" של נכה - |
"(1) אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והיא ידועה בציבור כאשתו; "
|
|
(6) חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תשי"ד- 1954 קובע בסעיף 4, במסגרת הגדרת "שאירים", כדלקמן: |
"4. אלה הם שאיריו של נפטר, לעניין חוק זה -
(1) מי שהייתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה (להלן - אלמנה); [293] (2) מי שהיה בעלה בשעת מותה, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבעלה וגר עמה אותה שעה (להלן - אלמן) |
|
(7) חוק שירות המדינה (גמלאות), תש"ל- 1970 (נוסח משולב) קובע בסעיף 4, במסגרת הגדרת "שאירים", כדלקמן: |
(1) מי שהייתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה (להלן- אלמנה) אלמנה
(2) מי שהיה בעלה בשעת מותה, לרבות מי שהיה ידוע בציבור כבעלה וגר עמה אותה שעה (להלן: אלמן);" |
|
(8) חוק הגנת הדייר, תשט"ו- 1955 מגדיר בסעיף 1 |
"בן זוג" - לרבות הידוע בציבור כבן "זוגו".
|
|
(9) חוק השמות, תשט"ז- 1956 מזכיר את "הידועה בציבור כאשתו לעניין סעיף 3 לחוק, הדן בשם משפחה של ילד, ולעניין סעיף 4 לחוק, הדן בשם פרטי של ילד, כדלקמן: |
"3. ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו שיקבל את שם משפחת האם; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך, או שהאם הייתה ידועה בציבור כאשתו.
4. שם פרטי ניתן לילד על ידי הוריו סמוך לאחר לידתו. באין הסכמה בין ההורים, רשאי כל אחד מהם ליתן לילד שם פרטי; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו ואף אינה ידועה בציבור כאשתו, ניתן לו שם פרטי על ידי אמו בלבד". |
|
(10) חוק הגמלאות לנפגעי-ספר, תשי"ז 1956 מגדיר בסעיף-1 - |
"אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".
|
|
(11) חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשי"ט 1959 קובע בסעיף 12, במסגרת הגדרת "שאירים", כדלקמן: |
"12. אלה הם שאיריו של נפטר, לעניין חוק זה -
(1) מי שהייתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה [294] ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה, וכל עוד לא נישאה (להלן - אלמנה);" |
|
(12) חוק מס עיזבון , תש"ט- 1949, כפי שתוקן בשנת תשכ"ד, קובע בסעיף 2ג'(א) - |
"ואלה הניכויים האישיים לעניין קביעת יתרת העיזבון:
(1) 25,000 לירות - (א) בשל בן-זוגו, לרבות בן-זוג שנתגרש; (ב) בשל אדם שהיה ידוע בציבור כבן-זוגו של הנפטר וגר עמו בשעת פטירתו, ואף לאחד מהם לא היה אותה שעה בן זוג אחר; ניכוי זה יותר פעם אחת בלבד". |
|
(ב) הסוג השני של חוקים, לפי המיון שלנו דלעיל, מתייחס לחוקים אשר אינם משתמשים בשם המפורש של "הידועה בציבור כאשתו", אלא מפנים לחיקוקים אחרים, המכירים במוסד זה, ובדרך זו הם מאמצים אותו. הכוונה היא לתשעת החוקים הבאים: (13) חוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א- 1951, כפי שתוקן בשנת תשכ"ד, מפנה בסעיף 8(ז) שלו לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (נוסח משולב) ולחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י- 1950. (14) חוק המשטרה (נכים ונספים), תשט"ו- 1955 מפנה בסעיף 2 שלו לחוק הנכים ובסעיף 3 שלו - לחוק משפחות חיילים. (15) חוק שירותי הכבאות, תשי"ט- 1959 מפנה בסעיף 26 (הדן בגמלאות מחמת פגיעה לכבאי מתנדב) ובסעיף 27 (הדן בפיצויים מחמת פגיעה לשאינם כבאים מקצועיים או כבאים מתנדבים) - לחוק הביטוח הלאומי. (16) חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), תש"ך-1960, המפנה בסעיף 2 שלו לחוק הנכים, ובסעיף 3 - לחוק משפחות חיילים. (17) חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכ"א-1961 מפנה לחוק הגמלאות לנפגעי ספר, תשי"ז-1956, כשהחוק האחרון מפנה בסעיף 6(ב) שלו להגדרת "שאירים" שבחוק הביטוח הלאומי. (18) חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963- מפנה בסעיף 5(א) שלו, הדן בעובד שנפטר - לחוק הביטוח הלאומי; [295] וסעיף 6 שלו, (הדן בעובד שהתפטר לרגל מצב בריאותו או בריאות בן משפחתו, מפנה לעניין הגדרת "בן משפחה" לבן משפחה שנקבע בתקנות. ואמנם, בתקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים. וההתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 נאמר - |
"(1) בן זוגו של העובד לרבות הידועה בציבור כבן זוגו;"
|
|
(19) חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-19538, כפי שתוקן בשנת תשכ"ד, מפנה בסעיף 3 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950. (20) חוק התגמולים לנפגעים בהצלת נפש, תשכ"ה- 1965 מפנה בסעיף 2 שלו לחוק הביטוח הלאומי. (21) חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת, תשכ"ה-1965 מפנה בסעיף 2 שלו לחוק הנכים ולחוק משפחות חיילים. (22) חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970מגדיר בסעיף 1 "בן משפחה" של נפגע תוך הפניה לחוק הנכים (במקרה שהנפגע בחיים) ולחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (במקרה שהנפגע מת עקב הפגיעה). (ג) הסוג השלישי של חוקים, לפי המיון שלנו דלעיל, מתייחס לחוקים אשר אינם משתמשים בשם המפורש של "הידועה בציבור כאשתו" ואף אינם מפנים אליו באמצעות חיקוקים אחרים, אלא מאמצים את המוסד של הידועה והידוע בציבור תוך תיאורו. על סוג זה של חוקים נמנה (לעת עתה) חוק אחד בלבד - חוק הירושה, תשכ"ה-1965, המעניק זכויות לידועה ולידוע בציבור בשני עניינים - זכות לירושה ומזונות מן העיזבון. סעיף 55 לחוק, הדן בזכות לירושה, קובע: |
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". [296].
|
|
וסעיף 57(ג), הדן במזונות מן העיזבון, חוזר מילולית על הסעיף הקודם, בקובעו: |
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העיזבון כאילו היו נשואים זה לזה".
|
|
מיון החוקים מבחינת התוכן (1) בהתייחסו לחוק השמות, תשט"ז- 1956- מציין השופט לנדוי, כי הצורך בהסדר סטאטוטורי בנושא של השמות הוא "ששם המשפחה של אדם משמש לא רק לזיהויו האישי כלפי כולי עלמא, אלא לפי המקובל בחברה הוא גם סימן היכר בעיני כל לייחוס הילדים אל הוריהם ולמעמד האשה הנשואה בתור שכזאת". ומכאן הוא מעיר: - |
"אינני יודע אם משום כך אפשר להגדיר את חוק השמות כאחד מחוקי המעמד האישי במדינה. אבל אין לי ספק שקיים קשר הדוק בין השניים". [297].
|
|
הכלל על פי סעיף 3 לחוק השמות הוא - שילדים הנולדים, כשאמם אינה נשואה לאביהם, מקבלים את שם משפחת האם. לכלל זה ישנם שני יוצאים מן הכלל, אשר בהתמלא אחד מהם, מקבלים הילדים את שם משפחת האב: |
(א) כאשר יש הסכמה בין ההורים, שהילד יקבל את שם משפחת האב.
(ב) כאשר אם הילדים ידועה בציבור כאשתו של אביהם. במקרה כזה אין צורך בהסכמת האב ודין הילדים הוא כדין ילדים שנולדו מהורים נשואים. |
|
בדומה לסעיף 3 הנ"ל, המשווה לעניין שם המשפחה, את הילדים שנולדו לידועה בציבור כאשתו של אביהם, לילדים שנולדו מנישואים, משווה אף סעיף 4 לחוק, לעניין השמות הפרטיים של הילדים את הילדים שנולדו לידועה בציבור כאשתו של אביהם, לילדים שנולדו מנישואים. השיקול, שהנחה את המחוקק בהוראות הללו, הוא הרצון להגן על ילדים שהוריהם לא נישאו כדין. זהו אחד היסודות של השיקול העליון המנחה את המחוקק מאז ומתמיד - עקרון טובת הילד. ואמנם, בדונו בהוראות סעיפים 3 ו4- הנ"ל לחוק השמות, מציין השופט חיים כוהן כי - |
"פה מצינו הכרה חקיקתית באשה לא נשואה הידועה בציבור כאשתו של אבי ילדיה, שלא לצורך סוציאלי או ממוני כלשהו, כי אם לצורך טובת הילדים ושלומם: גם פה אין המחוקק מתכוון להפוך את מעמד האשה מלא נשואה לנשואה (ע"א 384/61) לכל עניין שבדין או בדת; אלא טובת הילדים אשר נולדו ואשר גדלים בבית הורים שאינם נשואים זה לזה, היא המחייבת שמירה קפדנית על קשרי המשפחה הרגילים והמקובלים - ושם אחיד לכל בני המשפחה אינו אלא סימן ההיכר החיצוני לקשר זה. טובה זו לילדים והדאגה לשלומם ולשלמות מסגרתם המשפחתית, שקולה בעיני המחוקק כנגד כל 'תקנת ציבור' אפשרית שבחיי נישואין כשרים כדת"6
|
|
(ההדגשות כאן ובכל מקום אחר שלי - מ' ש'). [298]
(2) חוק הירושה, תשכ"ה-1965, למרות שאינו קורא "לילד בשמו", מכיר במוסד של הידועה והידוע בציבור לעניין זכויות ירושה (סעיף 55) ולעניין מזונות מן העיזבון (סעיף 57(ג) ). הוא מעניק זכויות ומזונות מן העיזבון |
"לאיש ולאשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה",
|
| כאילו היו נשואים זה לזה, ובלבד שבשעת מותו של אחד מהם, |
"אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר".
|
|
למרות הלשון השונה, בה בחר המחוקק להשתמש בחוק זה, שיש בה כדי להבדיל בינו לבין חוקים אחרים המשתמשים במושג המקובל של הידועה והידוע בציבור, קבע בית המשפט העליון, מפי השופט ברנזון, כי אין הבדל ממשי מבחינת המהות והתוכן ביניהם. שכן - |
"הדיבור 'איש ואשה (לא נשואים) החיים חיי משפחה במשק בית משותף' אינו אלא הפשטה בלשון עדינה של אותו מצב עצמו הקרוי בפי העם הידועה או הידוע בציבור, כפי שפורש על ידי בית משפט זה בכמה מפסקי דיניו, בשני הבדלים - אחד מפורש ואחד משתמע. ההבדל האחד, שפורש בסעיף 55, בא לשלול את התוצאה הנובעת מפסק דינו של בית משפט זה כי היחס של הידועים בציבור כבני זוג יכול לשרור בין איש לאשה גם כששניהם או אחד מהם נשואים באותו זמן. ההבדל השני, המשתמע מלשון הסעיף, הוא הופעתם והתנהגותם כלפי העולם החיצוני וכיצד הם נראים בעיניו. לפי לשון הסעיף, אין צורך בחיי משפחה אשר ירשימו או ישכנעו את חוג המכרים והידידים שהם חיים כבעל ואשה, ובלבד שלמעשה הם מתנהגים בינם לבין עצמם כבעל ואשה לכל דבר ונותנים מהונם או מאונם לקיום משק בית משותף".
|
|
יצוין, כי לסעיפים 55 ו57-(ג) לחוק הירושה - הדנים בזכות לירושה ולמזונות מן העיזבון של הידועה והידוע בציבור - לא היה זכר בהצעת חוק הירושה, אלא הם הוכנסו לראשונה על ידי ועדת חוקה חוק ומשפט. הניסוח "העדין", שהתקבל בכנסת, הוא תוצאה של פשרה בין הדעה שדרשה למחוק כליל את הסעיפים 55 ו57-(ג) לחוק הירושה, ועל ידי כך לא להכיר, לעניין חוק זה, במוסד של הידועה והידוע בציבור, לבין הדעה שדרשה למחוק את הסייג שבשני הסעיפים הנ"ל - "ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר" - ועל ידי כך להעניק זכות ירושה ומזונות [299] מן העיזבון לידועה ולידוע בציבור גם כששניהם (או אחד מהם) היו נשואים לאחרים (או לאחר) בזמן פטירת המנוח-המוריש. זאת ועוד, כנראה שבעקבות אותה פשרה 7 השתמש המחוקק בפיקציה בכך, שלא הזכיר במפורש את זכויות הירושה של הידועה והידוע בציבור בפרק השני של חוק הירושה, הדן בירושה על פי דין, אלא מצא להזכירן בסעיף 55 לחוק, הנמצא בסוף הפרק השלישי, הדן בירושה על פי צוואה, כשכותרת הסעיף מדברת על "מעין צוואה", ולשון הסעיף מצביעה בבירור על מגמה זו, בקובעה כי - |
"רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
|
|
ואכן עמד ח"כ הרב מנחם פרוש במהלך הקריאה השנייה של חוק הירושה על-כך, כי העובדה שלא כללו את הידועה בציבור בפרק של היורשים על פי דין, אלא נותנים לה ירושה במסגרת סעיף 55 לחוק, המוכתר בכותרת של "מעין צוואה", יש בה משום "הערמה". בהעניקו זכויות לירושה ולמזונות מן העיזבון לידועה ולידוע בציבור בחוק הירושה, הרחיק המחוקק לכת מעבר לכל החוקים האחרים, אשר הכירו במוסד זה. שכן, בה בשעה שבחוקים אחרים למעט חוק השמות - מדובר בזכויות סוציאליות-ממוניות שונות,8 הרי כאן מדובר בזכויות מהותיות יותר, זכויות שעד לכניסת חוק הירושה לתוקפו בשנת תשכ"ה, נכללו בגדר "ענייני המעמד האישי" וחלו עליהם הוראות הדין העברי. אכן, בצדק מעיר פרופסור אלון כי |
"מבחינה מהותית עולות זכות הירושה וזכות המזונות מן העיזבון על כל הזכויות שהוענקו לידועים בציבור בחוקים שלפני כן, באשר זכות ירושה ומזונות מן העיזבון הן זכויות מובהקות הנובעות ממעמד אישי ומשפחתי".9
|
|
דבר זה מסביר גם את המאבק העז שהתנהל בעיקר,על ידי נציגי המפלגות הדתיות במהלך הקריאה השנייה והשלישית לחוק [300] הירושה, בדורשם למחוק את הסעיפים 55 ו57-(ג). בהסבירו את הדרישה הזאת, ציין ח"כ משה קלמר כי - |
"עם הכנסת 'האשה הידועה בציבור' בצורה כלשהיא ולו גם על ידי פיקציה, בחוק הירושה, הרי יוצרים לה מעמד ופורצים פרצה חמורה בשטח תחולתו של הדין האישי ודין התורה בראשו בענייני נישואין".
|
|
גם ח"כ אזניה, שדיבר בשם ועדת חוקה חוק ומשפט, בבואו לדחות את הסתייגותם של חברי הכנסת "החילוניים" - כמו בר-רב-האי, ניר, קושניר ועוד - מלשון הסעיפים הנ"ל, ציין שיש להבחין בין חוק הירושה לבין חוקים אחרים, הדנים בידועה ובידוע בציבור. שכן - |
"אילו רצינו בחוק הירושה - ואני מדגיש לא בחוקים סוציאליים אלא בחוק הירושה - לתת זכות ירושה לאשה שאינה נשואה, כשיש על פניה אשה נשואה, היינו ממוטטים בחוק זה את המוסד של נישואין על פי חוק".
|
|
עם זאת, ראוי להדגיש, כי זכויות הידועה והידוע בציבור בחוק הירושה מוגבלות רק לעניין הירושה על פי דין (סעיף 55 לחוק) ומזונות מן העיזבון (סעיף 57(ג) לחוק). לפיכך, בכל מקרה אחר, שהמחוקק משתמש בחוק זה בביטוי "בן-זוג" אין לכלול בו את הידועה והידוע בציבור. כך, למשל, דן סעיף 115 לחוק הירושה, בין השאר, בזכות המגורים של בן הזוג בדירת המגורים, שהמנוח היה גר בה והייתה בבעלותו או בשכירותו, בקובעו: |
"115 (א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על ידי בית המשפט.
(ב). .... ... (ג) דירה שהמוריש שכר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו". |
|
בסעיף זה באה לידי ביטוי כוונתו של המחוקק להבטיח קורת גג [301] לקרובי המוריש (בן-זוגו, ילדיו והוריו), אפילו הם עצמם אינם נמנים על היורשים, ובלבד |
"שגרו בדירה ערב מותו של המוריש, ושלולא הוראות סעיף זה, היו צפויים לסכנת פינוי מהדירה".
|
|
הוא מסמיך את בית המשפט לחייב את היורשים להעניק זכויות שוכר לבן-זוגו של המוריש, ילדיו והוריו אפילו הם אינם נמנים על היורשים (באשר המוריש ציווה את נכסיו לאחרים). ברם, בהבדל מן השכירות המוגנת לפי חוק הגנת הדייר, תשט"ו- 1955, אין השכירות לפי סעיף 115 הנ"ל מוגנת, ועל כן תנאי השכירות (לרבות דמי השכירות) לפי סעיף זה אינם כקבוע בחוק הגנת הדייר, אלא בהתאם לקביעת בית המשפט. המעניין הוא, שסעיף 115 לחוק הירושה, בהעניקו זכות שכירות לקרובי המוריש, משתמש בביטוי "בן-זוגו"; ואין ספק, לעניות דעתנו, בייחוד לאור הוראות סעיפים 55 ו57-(ג) לחוק הירושה, כי אין לכלול בביטוי זה גם את הידועה בציבור כאשתו ואת הידוע בציבור כבעלה. הדבר יכול לעורר תמיהה מסוימת: מצד אחד מעניק המחוקק לידועה ולידוע בציבור זכויות ירושה ומזונות מן העיזבון , שהן זכויות מהותיות ביותר "הנובעות ממעמד אישי ומשפחתי",10 מצד שני, לא מוענקת להם זכות שכירות בדירת המגורים של המוריש, בה היו גרים ערב מותו, זכות שאינה נובעת "ממעמד אישי ומשפחתי", ואשר זכות דומה לה הוענקה להם עוד משנת 1955 בחוק הגנת הדייר (הפורש עליהם כנפי הגנת החוק), בהגדירו בסעיף 1 שלו "בן-זוג" - "לרבות הידוע בציבור כבן-זוגו". לפני שנסיים סעיף זה על חוקי הידועה בציבור, ראוי שנזכיר את סעיף 14 להצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשכ"ט- 1969, הדן באחריות המשותפת של בני הזוג לחובות שאחד מהם קיבל על עצמו לצורכי משק הבית המשותף. סעיף זה חל - כפי שנאמר בו מפורשות - גם על בני זוג הידועים בציבור. וזה לשונו: |
"14 (א) חוב שהתחייב בו אחד מבני הזוג לסיפוק הצרכים הסבירים של משק הבית המשותף, אחראים לו שניהם יחד ולחוד.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו על איש ואשה הידועים בציבור כבני זוג, אף אם אינם נשואים זה לזה". [302] |
|
המיוחד בהוראה זו הוא בכך, שכמעט בכל חוקי הידועה בציבור, מדובר אך בהענקת זכויות והטבות שונות לידועה ולידוע בציבור, בעוד סעיף 14 להצעת החוק הנ"ל דן בהטלת חובות עליהם. כן ראויה לתשומת לב העובדה, שלמעט הוראת סעיף 14 הנ"ל, אין הידועה והידוע בציבור מוזכרים כלל בהוראות אחרות שבהצעת החוק. לפיכך, לעניות דעתנו, אין ספק, שאין לכלול בביטוי "בני-זוג", המופיע בהוראות השונות של הצעת החוק, את הידועים בציבור כבני-זוג.11 (ג) הסיבות והמניעים להיווצרות המוסד של "הידועה בציבור כאשתו" ולהכרה בו ניתן, לחלק סיבות אלו לשתי קבוצות עיקריות: (1) חוסר אפשרותם של הצדדים להינשא בשל איסורים הקיימים בדין הדתי, שהוא הדין המחייב בישראל בנישואין ובגירושין. על ונוצריה קתולית, אלא אף בני זוג ששניהם יהודים, כגון כוהן וגרושה, ממזרת לישראלי וישראלית לממזר, אשה שנישאה כדת משה וישראל בחוץ לארץ, אך נתגרשה רק בגירושין אזרחיים, אשה שבעלה חלה במחלת נפש, או שעקבותיו נעלמו, או שהוא מסרב לתת לה ללא הצדקה גט פיטורין ("סרבן גט") ועוד. לפיכך בלית ברירה נאלצים בני זוג אלה לחיות "חיי משפחה במשק בית משותף" ללא קשר נישואין ביניהם. (2) בני זוג, אשר יכולים להינשא, אך מעדיפים מטעמים שונים שלא להיכנס לברית הנישואין. טעמים אלה יכולים להיות עקרוניים, כגון: סלידה מן הטכס הדתי, שהוא בבחינת חוק-בל-יעבור לנשואי יהודים בישראל; רצונם לחיות חיי אהבה חופשית ללא כבלי נישואין תהא אשר תהא צורתם, ועוד; או מטעמי כדאיות [303] ורווחיות כדי לא להפסיד זכויות שונות, למשל אשה המעונינת שלא לאבד פיצויים או גמלאות, שהיא מקבלת בהיותה אלמנתו של בעלה שנפטר, ואשר תפסיד אותם אם תינשא לאחר. כשדנו בתי המשפט באספקטים שונים של מוסד הידועה והידוע בציבור, ניסו להתחקות אחר טעמיו של המחוקק להכיר במוסד זה, בשורה ארוכה של חוקים.12 ניתן להצביע, על שלוש השקפות עיקריות בסוגיה זו, שלכל אחת ואחת מהן סימוכין בדעתו של שופט זה או אחר: (1) שיקולים של יושר והגינות את המניע הזה מעלה בצורה ברורה וחד-משמעית השופט חיים כהן, בקובעו: |
"אשה שנתנה לאיש פלוני את אונה ואת עונתה, את מעשי ידיה ואת אהבת לבה, שנשאה אותו בסבלו ועודדה אותו בצרתו - למה ייגרע חלקה, לעניין אותן טובות-ההנאה הסוציאליות למיניהן, אך באשר אין בידה תעודת נישואין? המדינה שוקדת על מתן זכויות אלו לאלמנות, לא באשר נישאו לבעליהן כדת וכדין, אלא באשר שכלו את מפרנסיהן, אם בפועל ואם בכוח, ובאשר רכשו להן כלפי מפרנסיהן אלה, בעמל כפיהן ובמסירות נפשן, זכויות שהמדינה מכירה בהן ודואגת למימושן. לפי החוקים המקנים זכויות אלו, הרי אין הן תלויות לא בקיום דין פלוני ולא בקיום רישום פלמוני; הן מותנות בכך שאמנם חיה האשה עם אותו איש תקופה [304] ממושכת, ולהוכחת חיים משותפים אלה דיה בידיעת הציבור שהם כאילו בעל ואשה". 13
|
|
(2) עזרה לאותם זוגות, שמטעמים עקרוניים לא ערכו טכס נישואין
מניע אחר, שהובא בפסיקה, לחקיקת חוקי הידועה בציבור הוא רצונו של המחוקק לעזור לאותם זוגות, אשר לפי הדין הם יכלו להינשא, אך לא נישאו מטעמים שונים, כגון: חוסר אמונה דתית, או
|
"מפני שנפשן סולדת מן הטכס הדתי, שהוא בבחינת חוק ולא יעבור לנשואי יהודים בישראל",
|
|
או בשל רצונם לחיות ללא כבלי נישואין - תהא אשר תהא צורתם - בהשפעת תורת האהבה החופשית שבמערב אירופה.
היטיב להביע מניע זה השופט קיסטר, בקובעו: |
"עד כמה שניתן להבין, לא הייתה סיבה לכל אותם חוקים שהעניקו זכויות לידועה בציבור אלא זו, שבמערב אירופה נמצאו זוגות שלא היו מעונינים בשום קשר חוקי של נישואין ובכל זכויות וחובות הנובעות מאותו קשר, ונתלו באילן גדול של רעיון האהבה החופשית שלפיו נהגו אישים גדולים כגיטה וריכארד ואגנר (אשר הם עצמם לאחר שנים רבות של אהבה חופשית נכנסו בכל זאת בברית נישואין כדין). בין שתי המלחמות נשמעו סיסמאות רבות בדבר זיווגים חופשיים בין פנויים בתור 'נשואי ניסיון' או 'נשואי חברות', ואם כי לא היו המחוקקים מרוצים ממצב זה, בכל אופן ראו לנכון במספר חוקים סוציאליים לראות בחברת-חיים כזו כמי שראויה לאותה תמיכה אשר לה ראויים שאירים אחרים במות המפרנס-למעשה שלהם...
|
אף בארץ היו זוגות רבים שבידם לא נמצאו תעודות נישואין, או שבהשפעת אותן תורות שבאו מן המערב מצאו לנכון לא [305] להתקשר בקשר נישואין, ואף-על-פי שבהתקשרם בזיווג חופשי לא היה בדעתם ליהנות מזכויות הנובעות מנישואין ולא תמיד היה לכתחילה בדעתם להקים משפחה יציבה, ראה המחוקק לטוב כי במקרה של פטירת ראש המשפחה, תזכה אף אשה כזו לתמיכה או לקצבה סוציאלית כאילו הייתה שאיר אחר של המנוח, וכן שלא תוצא מן הדירה אשר בה גרה יחד עמו. ואכן, במדינת סעד אין זה דבר יוצא דופן שהמחוקק מעניק זכויות והטבות סוציאליות גם לאדם שאינו נוהג כשורה; ובעצם הענקת אותן הטבות סוציאליות אין משום מתן גושפנקה להגינותו של אדם, ואין בכך משום אישור למטרות מעשיו".
|
|
(3) להקל על בני-זוג, שאינם יכולים להינשא בשל הגבלות בדין הדתי
מניע נפוץ ומקובל יותר משני המניעים הקודמים, אשר מוצא לו תמיכה רבה אף בדיוני-הכנסת ובספרות,14 הוא - רצונו של המחוקק להקל על בני זוג שונים, החיים יחד ללא נישואין משום שאינם יכולים להינשא, בשל איסורים שמקורם בדין הדתי. נימוק זה הודגש היטב בדברי שופטים רבים בהזדמנויות שונות, בציינם שמוסד הידועה בציבור "הוא, לפעמים מחויב המציאות בארצנו", וכי בשל ההגבלות שבהלכה "על כורחה נעשתה ידועה בציבור", וכי
|
"ישנם זוגות רבים אשר לרגל הגבלה זו נשללה מהם זכות הנישואין, אם כי היו מאד מאד רוצים בה. . . "
|
|
יפה ביטא מניע זה השופט לנדוי; בקובעו: |
"אף אין להעלים עין מן הסיבוכים המיוחדים שנוצרים אצלנו מדי פעם עקב חומרותיו של הדין הדתי, החלות גם על אנשים שאינם שומרי דת. אני מניח שחומרות אלו תרמו לא מעט למתן ההכרה 'לאשה הידועה בציבור' בכמה מחוקי הכנסת. הכרה זו הייתה בבחינת הכרח לא יגונה בנוגע לזכויות סוציאליות, להן זקוקה הידועה בציבור אחרי מות הגבר עמו קשרה את גורלה, שבדרך כלל גם היה מפרנסה". [306]
|
|
ד) הגדרתה המשפטית של "הידועה בציבור כאשתו " |
"הגדרתה המשפטית המדויקת של 'הידועה בציבור כאשתו', היא קשה כקריעת ים סוף, או בלתי אפשרית כפתרון בעיית ריבוע העיגול. ניתנו לנו (שלושה נתונים:
ידועה, בציבור, כאשתו, ולא נתפרש לנו לא מקורו של היידע, לא זהותו של הציבור, ואף לא מהותה של 'האישות' שהציבור היודע מייחס לזוג הבלתי נשוי הווה אומר: משלושה נעלמים, עלינו לעשות נגלה אחד". |
|
על האשה הטוענת, כי היא "ידועה בציבור כאשתו" של פלוני (או על הטוען כי הוא "ידוע בציבור כבעלה" של אלמונית) להוכיח מצב עובדתי זה;15 וכפי שאמר, בצדק, השופט ח' כהן, |
"ייתכנו מקרים אשר בהם לא יהיו דרכי ההוכחה של 'ידיעת הציבור', מן הקלות".
|
|
אין חילוקי דעות בפסיקה, כי על "הידועה בציבור כאשתו" להוכיח -- כדי להיכנס למסגרת הגדרה זו --- חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף בינה לבין פלוני הנטען להיות בן-זוגה. חילוקי הדעות סובבים סביב השאלה, האם עליה בנוסף לכך להוכיח שהציבור חשב --- אם כי מתוך טעות -- שהיא נשואה לאותו פלוני כדת וכדין. כאן עדים אנו בפסיקה לשתי גישות - הגישה המצמצמת והגישה המרחיבה - אשר בית המשפט העליון עדיין לא הכריע ביניהם הכרעה ישירה ומחייבת. לפי הגישה המצמצמת מוטל על "הידועה בציבור כאשתו" להוכיח, כי בנוסף לחיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף, חשב הציבור - אם כי מתוך טעות - שהיא נשואה לאותו פלוני כדת וכדין. מכאן, אם הציבור ידע שאין היא נשואה כדין לאותו פלוני לא תיחשב ל"ידועה בציבור כאשתו". כנגד זה, לפי הגישה המרחיבה די בחיים משותפים כבעל ואשה כדי להקנות לאשה [307] זכויות של "ידועה בציבור כאשתו", אף אם הציבור ידע שלא קיים קשר נישואין ביניהם.16 בסוגיה זו עדים אנו לחילוקי דעות בפסיקה המקומית על גווניה השונים, הן בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים; של בית הדין לביטוח לאומי וכיום של בית הדין לעבודה; והן בין שופטי בית המשפט העליון, כשעדיין לא ניתנה, כאמור, הכרעה סופית ומחייבת על ידי בית המשפט העליון. (1) בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים א. הגישה המצמצמת בפסק דין זה התעוררה השאלה, האם יש לראות את התובעת "ידועה בציבור כאשתו" של בן-זוגה המנוח, לצורך ההכרעה אם נחשבת היא דיירת מוגנת לפי סעיף 16(א) לחוק הגנת הדייר, תשט"ו- 1955-. שופט בית המשפט השלום פסק, כי על פי ההוכחות, שהובאו, אין לראות את התובעת "ידועה בציבור כאשתו" של המנוח. התובעת הגישה ערעור על החלטתו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בדחותו את הערעור פסק בית המשפט המחוזי, לענייננו, מפי הנשיא התורן, הד"ר שרשבסקי, כי המערערת לא הוכיחה, שלפחות באותו חוג מצומצם של אנשים שעימהם באו היא והמנוח במגע, הם נחשבו כנשואים. השופט שרשבסקי ייחס משקל מכריע לעדותה של המערערת שלא היו - היא והמנוח - ידועים בעיני הציבור המצומצם שלהם כנשואים. |
"כי הרי, לפי דבריה, ידעו מכריהם רק שהם עומדים להתחתן ושטרם התחתנו" (ההדגשות במקור). [308]
|
|
2. ריתה דריאן נגד "עמידר" המנוח, שהיה נשוי לאשה ואב לילדים, גר יחד עם המבקשת במשך חמש עשרה שנה בדירה אחת. המבקשת הייתה מטפלת במנוח, שהיה ידוע חולי ודואגת לצרכיו, כאשה הדואגת לבעלה. תביעתה להכיר בה כדיירת מוגנת על פי חוק הגנת הדייר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. השופט י' כהן, שנתן את פסק-הדין, עמד על הסתירה הקיימת בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו. לדעתו, יש למצוא את הפתרון בלשון החוק, ולשון החוק ברורה וחד-משמעית היא. "הידועה בציבור כאשתו" נאמר, "הידועה בציבור כפילגשו", לא נאמר; "אשתו" - פירושו הפשוט והיחידי הוא אשה הנשואה לו. מסקנתו היא, על כן: |
"אין אשה נהנית מזכויות 'הידועה בציבור' כל עוד לא הוכח, שאכן ידע הציבור שהיא אשתו של המנוח".17
|
|
ב. הגישה המרחיבה המבקשת גרה עם המנוח תקופה של שש שנים עד ליום פטירתו, ואף חייתה אתו חיי אישות כבעל ואשה לכל דבר. בתביעתה הנוכחית ביקשה לקבל הצהרה על היותה "ידועה בציבור כאשתו" לצורך קבלת פיצויים מגרמניה שהגיעו למנוח. בא כוח היועץ המשפטי התנגד - תוך הסתמכות על פסק דינו של השופט שרשבסקי בברזילי נגד ליפשיץ - בציינו כי אף אם המנוח הציג את המבקשת כאשתו, הרי לאור עדותה שלה, כל אחד ידע שהם לא נישאו כדין. לטענתו, זכאית אשה לשאת תואר זה של "ידועה בציבור כאשתו" רק אם הוכיחה, שהציבור ידע - אם כי מתוך טעות - שהיא נישאה לו כדת וכדין. השופט עציוני, שנתן את פסק-הדין, חולק על דעתו הנ"ל של השופט שרשבסקי, בקובעו: |
"אין אני גורס שכדי שהאשה תוכל ליהנות מאותן הזכויות שמעניק המחוקק 'לאשה הידועה בציבור' היא צריכה להיות ידועה כאשה כדת וכדין. מלים אלו, 'כדת וכדין' לא [309] מופיעות באף אחד מן החוקים בהם אנו מוצאים את המושג 'אשה ידועה בציבור', ואם נקבל את דעת חברי השופט ד"ר שרשבסקי הרי ניתן למעשה פרס למעשה רמייה והטעיה".
|
|
לדעת השופט עציוני אימוץ הגישה המצמצמת יש בו משום חוסר הגיון. שכן המסקנה העולה הימנו היא - |
"שאנשים ישרים, אשר אינם מסתירים בפני השכנים או בפני העולם שהם חיים כבעל ואשה בלי להיות נשואים כדת וכדין, מהם יישללו הזכויות שהמחוקק מעניק לאשה או לבעל הידועים בציבור, ודווקא יעניק אותם לאלה שמשקרים ומטעים את הציבור בכוונה ובזדון, על ידי כך שנותנים לו להבין או אומרים במפורש שהם נשואים כדת וכדין, אם כי אין כל יסוד לכך".
|
|
באמצו את הגישה המרחיבה מסכם השופט עציוני דעתו, בקובעו:- |
"לי נראה שהפירוש ההגיוני היחידי שאפשר לתת למושג 'אשה הידועה בציבור כאשתו' הוא שהאשה, שעקב חייה עם בן-זוגה כחיי בעל ואשה נחשבת בעיני הציבור כאשתו, בין אם הציבור יודע שהם לא נשואים כדת וכדין ובין אם הוא חושב שהם כן נשואים. הקובע הוא, כאמור, המצב העובדתי של חיי בעל ואשה ולא השאלה באם הציבור חשב אם הם נשואים או לא נשואים כדת וכדין".
|
|
2. חביב נגד קרדוש המשיבה התגוררה עם המנוח במשך שנים אחדות במושכר, שהמנוח שכרו על פי חוזה, והם ניהלו חיים משותפים כבעל ואשה לכל דבר. המשיבה הייתה נוצריה ואילו המנוח היה יהודי, והעדים העידו שהם ידעו שהיא נוצריה ולכן לא נראה להם שהם נשואים כדין. שופט בית משפט השלום בא לכלל מסקנה, כי יש לראות את המשיבה "ידועה בציבור כאשתו" של המנוח, ועל כן היא נחשבת לדיירת מוגנת לפי חוק הגנת הדייר. על פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בדחותו את הערעור, פסק בית המשפט המחוזי, כי יש לדחות את הגישה המצמצמת בדבר הצורך להוכיח ידיעה מוטעית של הציבור על קיום קשר [310] נישואין כדת וכדין בין גבר לאשה, ולאמץ את הגישה המרחיבה. השופט הרפזי מבטא זאת בבהירות רבה, בקובעו: |
"אינני מקבל את הפרוש שלפיו תלויות זכויותיה של בת הזוג בכך אם הצליחו בני הזוג להוליך שולל את הציבור (הכוונה לשכניהם) ולהביאו לידי כך שיהיה מאמין כי בני הזוג נישאו זה לזה כדת וכדין; ואילו אם עלה בידי הולכי רכיל לחדור בעד קירות ביתם של בני הזוג ולגלות כי השניים לא נשאו כדת וכדין, יש בכך כדי לשלול את זכויותיהם כבני זוג. כמה מעוות פירוש זה יוכיח המקרה שלפנינו, כאשר 'ידיעת הציבור' השלילית מבוססת על ידיעתו את הדין, שלפיו קשים במדינתנו נישואים בין יהודי למי שאיננה יהודיה. אם יחזיקו בתי משפט בקו זה, עלולים אנו לעמוד מחד בפני מצב שבת-זוג לא תוכל ליהנות מהגנה המוענקת לה בחוק, מפני שמישהו בסביבה 'גילה' כי הייתה גרושה מבעלה הקודם וכי בן זוגה הנוכחי שמו 'כהן'; ואותו שכן הבקי בדין יפיץ את ידיעותיו ומסקנותיו בין אנשי הסביבה. אינני מאמין כי כוונת המחוקק הייתה לעשות את זכויות בן-הזוג תלויות בחריצותם של הולכי רכיל".
|
|
(2) בפסיקתם של בית הדין לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה 1. לרה רויר נגד המוסד לביטוח לאומי. 2. המוסד לביטוח לאומי נגד רחל מנו. בפסק הדין לרה רויר נגד המוסד לביטוח לאומי התעוררה באופן ישיר השאלה - נשוא דיוננו - - האם המושג של "ידועה בציבור כאשתו" במובן סעיף 1(א) לחוק הביטוח הלאומי, פירושו ידועה בציבור כאשתו הנשואה לו כדת וכדין? בית הדין בערכאה ראשונה השיב על שאלה זו בחיוב בקובעו, [311] כי המלה "אשתו" בחוק הביטוח הלאומי פירושה "אשתו החוקית". מכאן, על האשה להוכיח - כדי ליהנות מזכויות "הידועה בציבור כאשתו"- כי בנוסף על מגוריה המשותפים עם המבוטח, שהציבור חשב, אם כי מתוך טעות, שהיא אשתו הנשואה לו כדת וכדין. גישה זו של בית הדין דלמטה אושרה על ידי בית הדין לערעורין, אשר אימץ באופן חד-משמעי את הגישה המצמצמת, בקובעו: - |
"גם אנחנו סבורים שהמושג 'ידועה בציבור כאשתו' אין פירושו אלא שהציבור, אם כי מתוך טעות, חושב שהאשה הנה (או הייתה) אשתו החוקית של המבוטח, כלומר שהנהו (או היה) בעלה. דבר זה ברור מעצם לשונו של החוק. אם נאמר שם 'אשה - לרבות הידועה בציבור כאשתו' וכו', אין זאת אלא כי המושג אשה של המבוטח, שבלי כל תוספת מלים פירושו אשתו הנשואה לו כדת וכדין, יכלול, לצורך הוראות חוק הביטוח הלאומי, גם אשה אשר אמנם אינה נשואה לו, אך שהציבור חושב שהיא אשתו במובן הנ"ל, כלומר שאילו מחשבתו של הציבור ביחס למעמדה של אשה כזאת הייתה מתאימה למציאות, הייתה אשה זו אשתו הנשואה של המבוטח".
|
|
כנגד זה, בפסק-הדין השני בעניין המוסד לביטוח לאומי נגד מנו דחה בית הדין הארצי לעבודה את הגישה המצמצמת באמצו את הגישה המרחיבה. ומעשה שהיה כך היה: המשיבה גרה עם המנוח בדירה אחת במשך ארבע עשרה שנים בקירוב, כשבמשך כל הזמן הזה הם חיו כבעל ואשה ונולדו להם שבעה ילדים. המשיבה היא יהודיה ואילו המנוח היה נוצרי-קתולי, שהיה נשוי לאשה אחרת, אשר עם קום המדינה עזבה אותו ואת ישראל ועברה ללבנון. לפי עדותה של המשיבה היה ידוע בעכו, כי היא והמנוח אינם נשואים, אך הכירו אותם "כבעל ואשה", "כמשפחה", וקראו לה בשם משפחת המנוח. עקב מותו של המנוח בשל פגיעה בעבודה, תבעה המשיבה מן המוסד לביטוח לאומי קצבת תלויים לה ולילדיה. המוסד אישר תשלום קצבה לילדי המנוח, אך דחה את התביעה לקצבה עבורה. מכאן, תביעתה לבית הדין האזורי לזכותה בקצבה בהיותה אלמנתו של המנוח, לאחר שהייתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו. בא כוח המוסד לביטוח לאומי טען, כי יש לדחות [312] את התביעה מאחר שהמשיבה העידה בפני בית הדין, כי ידעו שאין היא והמנוח נשואים כדין. את טענתו זו ביסס בהסתמך על פסק הדין הנ"ל של בית הדין לביטוח לאומי בעניין רויר נגד המוסד לביטוח לאומי, בו נקבע, כאמור, כי אין לראות אשה "ידועה בציבור כאשתו" של פלוני |
"אלא אם הציבור חושב, אם כי בטעות, כי האשה והגבר נשואים זה לזה כדין".
|
|
בית הדין האזורי לעבודה דחה טענות בא כוח המוסד לביטוח לאומי בקובעו, כי גם אם הציבור ידע, שהתובעת והמנוח הנ"ל אינם נשואים כדת וכדין, יש לראותה כ"ידועה בציבור כאשתו" של המנוח. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בדחותו את הערעור פסק בית הדין הארצי, כי יש לדחות את הגישה המצמצמת בשל כמה נימוקים. (1) אין זה הכרחי, כי בכל מקרה שהחוק מדבר על "אשה" הכוונה ל"אשה כדין". כפי שאדם יכול להשתמש במלה "אשתי" גם כשלא ערך נישואין אתה, כך ייתכן - על אותו משקל - |
"שהמחוקק ישתמש במלה 'אשה' או 'הידועה בציבור' של פלוני גם לא כאשתו של פלוני כדין, והכל תלוי בהקשר הדברים ובמטרת החוק".
|
|
(2) כשם שבית המשפט העליון סירב להוסיף למלים "ידועה בציבור כאשתו" את המלים "שאיננה אשת איש", כך גם כאן אין להוסיף למלה "אשתו" את המלים "הנשואה לו כדין". (3) אין ללמוד מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין דריאן נגד "עמידר", כאילו קבע בית המשפט העליון הלכה כי "הידועה בציבור כאשתו" של פלוני היא רק הידועה בציבור כאשתו החוקית. בית המשפט אישר, אמנם, את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אך לאו דווקא מטעמיו של בית המשפט המחוזי. (4) לטענת בא כוח המוסד לביטוח לאומי, כי בית הדין האזורי שגה בכך שלא הלך בעקבות פסק הדין של בית הדין לערעורין לביטוח הלאומי בפרשת רויר נגד המוסד לביטוח לאומי, מציין בית הדין הארצי, כי |
"בית הדין האזורי אינו חייב ללכת בעקבות פסיקה של בית הדין לערעורים לביטוח לאומי ולגופו של דבר נראה כי טוב עשה שלא הלך בעקבותיו. . . "
|
|
(5) צמצום הדיבור "ידועה בציבור כאשתו" אך לאותם המקרים שהציבור מאמין - אם כי מתוך טעות - כי השניים נשואים כדין, |
"תהיה הרקת ההוראה שבחוק מתוכנה ומתן פרס למצליח לרמות". [313]
|
|
כך אימץ בית הדין הארצי לעבודה בשנת 1970 באופן חד-משמעי את הגישה המרחיבה. והשאלה - האם הלכה זו תנחה את בתי הדין לעבודה בעתיד גם לעניין חוקים אחרים הנידונים בבתי דין לעבודה " - תלוויה, לדעתנו, בעמדתו של בית המשפט העליון בסוגיה שלפנינו. שכן אם יאמץ בית המשפט העליון את הגישה המצמצמת דווקא, ובית הדין לעבודה יסטה מגישה מצמצמת זו תוך אימוץ הלכת המוסד לביטוח לאומי נגד מנו הנ"ל, עלול הדבר להצדיק התערבותו של בג"צ על סמך העילה של "טעות בדין". ומכאן, נעבור לשאלה בה' הידיעה בדבר עמדתו של בית המשפט העליון בסוגיה שלפנינו. (3) בפסיקה של בית המשפט העליון השופט הלוי מסכים בבירור עם הפירוש המצמצם, שנתן בית המשפט המחוזי, בקובעו, כי לאור הממצא השלילי - שלא הוכח שהיו בנמצא אנשים, אשר האמינו, שקיים קשר של נישואין בין המבקשת והמנוח - |
"אין מנוס מן המסקנה אליה הגיע השופט המלומד, כי לא הוכח שהמערערת הייתה 'ידועה בציבור כאשתו' של המנוח".
|
|
כנראה, שאף השופט קיסטר מסכים לפירוש זה בקובעו כי היחס בין גבר ואשה, המקיימים ביניהם יחסי מין, יכול להתבטא בצורות שונות: - |
"יש שאדם מקיים יחסי מין עם המטפלת, העוזרת, או עובדת אחרת ואז האשה תהא ידועה בציבור כעובדת או מטפלת וכו', אלא אנשים מתלחשים, או מדברים לא בלחש [314] בלבד, שהגבר והאשה מקיימים יחסי מין. וזאת לא אשתו הידועה בציבור. הוא הדין לגבי אשה הידועה כאהובתו או פילגשו של אדם נשוי. כאן לא שוכנע בית המשפט שדן בעניין על פי העדויות כי המערערת הייתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח וכבעלת זכויות ויחסים בחברה כמו שרגילים בין בני זוג, ודחה את התביעה. ואיננו רואים כל מקום להתערב בקביעתו זו".
|
|
השופט השלישי, השופט זילברג, מאשר אף הוא את פסק הדין של בית המשפט המחוזי אך מנימוק אחר, והוא - שלא הובאה כל עדות |
"שהמנוח גופו ראה את היחסים האלה כיחסי בעל ואשתו, ולא כיחסי מאהב וידידתו".
|
|
מכאן, הועלתה הסברה על ידי מספר שופטים, אשר נקטו לפי הגישה המרחיבה, כי אין ללמוד מפסק הדין בעניין דריאן נגד "עמידר" הנ"ל, כי בית המשפט העליון אימץ את הגישה המצמצמת דווקא. ואמנם, כשמעיינים אנו בפסיקה של בית המשפט העליון לאחר פסק הדין הנ"ל בפרשת דריאן נגד "עמידר", עדים אנו, כי למרות שהשאלה טרם הוכרעה באופן ישיר, בכל זאת התייחסו אליה מספר שופטים, אגב אורחא, כשכל אחד נוקט עמדה שונה. (1) במשפט עליזה זמולון נגד שר הפנים מתייחסים השופטים ויתיקון ולנדוי לשאלה, כשהשופט ויתיקון משאיר את השאלה בצריך עיון19; ואילו השופט לנדוי מאמץ את הגישה המרחיבה, בקובעו: |
"עלי לחלוק גם על הדעה שמוסד 'הידועה בציבור' מבוסס על אי ידיעת הציבור את המצב לאשורו. לא כזאת היא דעתו של השופט שנתן את פסק הדין ההצהרתי בעניין שלפנינו, כבוד השופט עציוני, ועל כן בוודאי שאין לפרש את פסק הדין שלו עצמו ברוח זו. בתי"א 1528/63, חיפה, הוא הסביר בטעמים משכנעים שידועה בציבור היא כל אשה שהתקשרה עם גבר בקשרי קבע של חיי אישות כמו בעל [315] ואשה, בין שהציבור חושב אותם כנשואים כדת וכדין ובין אם לאו, משום כך אין לומר שיסוד של הטעיה טבוע בעצם המושג של הידועה בציבור, או כלשונו של בא-כוח העותרת, שבמושג זה כרוכה תמיד טעות לגיטימית שקיבלה מראש את הגושפנקה של החוק. יתכן גם יתכן שהציבור כולו יודע את האמת לאמיתה ובכל זאת תיחשב האשה 'כידועה בציבורי, לה מגיעות כל הזכויות המובטחות לידועה בציבור בתחיקה המיוחדת על נושא זה"*
|
|
(2) לאחרונה עלתה השאלה, אגב אורחא, בפסק הדין בלה אייזיק (שי"ק) נגד שר הפנים. העותרת ומר ישעיהו שי"ק, המכריזים קבל עם ועדה שאינם נשואים כדין, חיים יחדיו כבעל ואשה ולהם שתי בנות. הם לא נישאו זה לזה אי פעם, הואיל והם מתנגדים מטעמים עקרוניים לנישואין דתיים. בית המשפט לא היה צריך להכריע בשאלה, נשוא דיוננו, אם נחשבת העותרת "ידועה בציבור כאשתו" של מר שי"ק גם כאשר ידע הציבור שאין היא נשואה לו, משום שהעתירה הייתה מכוונת נגד שר הפנים, על כי סירב לשנות את שם משפחתה לשי"ק, מן הטעם שהשם החדש עלול להטעות את הציבור ולפגוע בתקנת הציבור. יחד עם זאת, נגעו אגב אורחא בסוגיה שלפנינו הנשיא אגרנט והשופט י' כהן. לדעת הנשיא, |
"יש לראות את העותרת כמי שידועה בציבור כאשתו של מר ישעיהו שי"ק".
|
|
הוא מקבל בהסכמה את הגישה המרחיבה, כפי שהובעה על ידי השופט עציוני בפרשת חנה אברהם נגד פרקליט מחוז חיפה, בציינו שעל גישה זו סמך ידו גם השופט לנדוי. מסקנת הנשיא היא, על כן: - |
"העותרת, אשר קשרה חיי קבע של אישות עם ישעיהו שי"ק כמו בעל ואשה, יש לראותה כידועה בציבור כאשתו, ואילו העובדה, שהם מכריזים בכל עת, קבל עם ועדה, שהם אינם נשואים כדין, אינה מעלה ואינה מורידה".
|
|
כנגדו משאיר השופט י' כוהן בצריך עיון, אם נחשבת העותרת "כידועה בציבור כאשתו" של מר שי"ק, לאור העובדה ששניהם מכריזים, כי אינם נשואים זו לזה. השופט י' כהן, אשר בעת יושבו בבית המשפט המחוזי בפסק הדין דריאן נגד "עמידר", פסק באופן חד-משמעי לטובת הגישה המצמצמת, מדגיש כי - [316] |
"השאלה אם אשה תיחשב כידועה בציבור כאשתו של פלוני, גם אם הציבור יודע שאין היא נשואה לפלוני, טרם הוכרעה בבית משפט זה, ובפסק הדין בע"א 42/65 (דריאן נגד 'עמידר') ניתן למצוא סימוכין לדעה, שלידיעת הציבור על קיום קשר נישואין יש חשיבות בקביעת 'מעמד' הידועה בציבור".
|
|
עינינו הרואות, כי סוגיה זו עדיין לא הוכרעה בבירור ובאורח מחייב על ידי בית המשפט העליון, אם כי אגב אורחא הביעו מספר שופטים משופטי בית המשפט העליון דעתם לטובת גישה זו או אחרת: בעוד השופטים הלוי, י' כוהן ואולי גם קיסטר תומכים בגישה המצמצמת, הרי הנשיא (אגרנט) והשופט לנדוי תומכים בגישה המרחיבה, כשהשופט ויתיקון משאיר את השאלה "בצריך עיון".19א לי נראה, שיש לקבל את הגישה המצמצמת, כלומר על האשה (ובשינויים המחויבים על האיש), להוכיח - כדי לזכות בזכויות של "הידועה בציבור כאשתו" - לא רק חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף, אלא שהציבור חשב, אם כי מתוך טעות, שהיא נשואה לאותו פלוני כדין. אצביע על מספר טעמים: (1) כלל פרשנות מקובל הוא כי "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה נגד גזירת החוק". ולשון החוק במקרה דנן היא, לעניות דעתנו, חד-משמעית. המחוקק משתמש בביטוי "ידועה בציבור כאשתו", ואין ספק, שהמלה "אשתו" משמעותה - "אשה הנשואה לו כדין". (2) השאלה, אם אשה פלונית היא "אשתו" של אלמוני היא שאלה מובהקת של מעמד, של "סטאטוס"; ותכונת יסוד מרכזית המאפיינת את הסטאטוס היא - הצורך בגושפנקה של דין לשם יצירתו, קיומו או ביטולו.20 גושפנקה זו, או כפי שמכנה אותה הד"ר א' ח' שאקי, "תכונת החותם המשפטי-המדינתי", 21 מהווה [317] סימן-היכר ראשון במעלה של הסטאטוס. לפיכך מעיר הד"ר שאקי, בצדק, כי - |
"אדם 'נשוי' - פירושו, בהכרח ובכל מקום, נשוי 'כדין'; ו'כדין' - פירושו, בהכרח ובכל מקום, נשוי על פי דיניה של שיטת משפט פוזיטיבית אחת לפחות, שלה הסמכות, לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי של הפורום הדן בעניין, 'ליצור' נישואין אלו, ולפרוש חסותה עליהם, לאחר שנתמלאו תנאים ודרישות שהיא מעמידה".
|
|
מכאן - אין זה מוצדק לקבל את הנימוק - כפי שהובא במספר פסקי דין - כי מתן פירוש למונח "אשתו" כמתייחס "לאשה הנשואה כדת וכדין", יש בו משום הוספת מלים על החוק. אין כאן הוספת מלים, אלא פירוש החוק, ולדעתנו פירוש מחויב המציאות. מאותו הטעם לא נראית לנו, עם כל הכבוד, האנאלוגיה שעושה בית הדין הארצי לעבודה מע"א 384/61 (מדינת ישראל נגד פסלר), ממנו רוצה להסיק - כי כשם שבית המשפט העליון סירב להוסיף שם למלים "ידועה בציבור כאשתו" את המלים ש"איננה אשת איש", כך אין גם להוסיף כאן למלה "אשתו" את המלים "הנשואה לו כדין". (3) הנימוק שהובא בפסיקה, כי אימוץ הגישה המצמצמת יש בו משום מתן "פרס למצליח לרמות ולהטעות", למרות מידת ההגיון שבו, אינו צריך להשפיע, עם כל הכבוד, על פירוש הביטוי "ידועה בציבור כאשתו", כשלשון החוק חד-משמעית היא. יפה אמר בהקשר זה השופט י' כהן: |
"על ידי השימוש בביטוי 'ידועה בציבור כאשתו' המחוקק תולה את קיום הזכויות של 'הידועה בציבור' בקיום ידיעה מוטעית בציבור לגבי מעמדה של אותה אשה. אם בחר לו המחוקק כאבן בוחן מציאות ידיעה מוטעית, ממילא התוצאה היא, שאם גבר ואשה מטעים את הציבור, האשה נשכרת, ואם הם מגלים לציבור את האמת, נמצאת האשה מפסידה. זוהי תוצאה מצערת, אך אין בכך כדי לשנות את העיקרון הידוע, שאין בידי בית המשפט לשנות את החוק, אלא לבצעו כמו שהוא".
|
|
לפני שנסיים את הדיון בסוגיה זו, מן הראוי לציין, כי הקשיים המתעוררים בפסיקה ביחס להגדרתה המשפטית של "הידועה [318] בציבור כאשתו", אינם מתעוררים בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, שבו העדיף המחוקק לא לקרוא למוסד הידועה והידוע בציבור בשם המפורש אלא לתארו בקבעו בסעיף 55: |
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". 22
|
|
בדונו בסעיף זה קבע בית המשפט העליון מפי השופט ברנזון, כי למרות שוני הלשון בין חוק זה לבין המושג המקובל בחקיקה של הידועה והידוע בציבור, אין, למעשה, הבדל "מבחינת המהות והתוכן" בין השניים. בנתחו את הסעיף קובע השופט ברנזון, כי - |
"יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף.
היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות. . . היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית". |
|
בעומדו על ההבדלים בין הלשון, בה בחר המחוקק בסעיף זה, לבין המושג המקובל של הידועה והידוע בציבור, מצביע השופט ברנזון על שני הבדלים: אחד מפורש ואחד משתמע. ההבדל המפורש הוא, שחוק הירושה בא למנוע את האפשרות, שהיחס של הידועים בציבור כבני זוג יכול לשרור בין איש ואשה גם כששניהם או אחד מהם נשואים באותה עת לאחרים. ההבדל המשתמע הוא - |
"שלפי לשון הסעיף, אין צורך בחיי משפחה אשר ירשימו [319] או ישכנעו את חוג המכרים והידידים שהם חיים כבעל ואשה, ובלבד שלמעשה הם מתנהגים בינם לבין עצמם כבעל ואשה לכל דבר ונותנים מהונם או מאונם לקיום משק בית משותף".
|
| המשך המאמר |
|---|
