ישנם קווים משותפים בין חיי הבית ומסגרת העבודה: שניהם דורשים השקעה רבה של זמן וכוחות פיזיים ונפשיים, שניהם תובעניים, פעמים עד אבדן גבולות.

בעניין השילוב בין טיפוח הבית ועבודה מחוצה לו, ישנם שני קשיים עיקריים:
האחד רעיוני - "כל כבודה בת מלך פנימה"
והשני מעשי - חלוקת הזמן, והכוחות הפיזיים והנפשיים.

הקושי הרעיוני

הקושי הרעיוני נוגע לסוגיית המהות הנשית, האם משמעה התכנסות בבית והימנעות מחשיפה לעולם החיצוני בבחינת "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד)?
עיון בפסוק מצביע על שתי משמעויות אפשריות:
האחת - כבוּדה (וכך מנוקד הפסוק), כלומר: הכבודה שלה, הטובין שלה, "כל הדברים היקרים והנכבדים הראויים לבת מלך" (פירוש המלבי"ם).
השניה - כבודה (בחולם), כלומר: הכבוד שלה, איפיוני הכבוד המתאימים לה "כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה" (פירוש מצודת דוד).

חכמים התייחסו לפסוק במשמעות השניה, בדונם בסוגיה על עמוני ומואבי האסורים לבוא בקהל לעומת עמונית ומואבית המותרות (יבמות, עז ע"א). הגורם לאסור הוא התנהגותם של אנשי עמון ומואב "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים..." (דברים כג, ה). הנשים אינן נכללות באיסור שהרי "דרכו של האיש לקדם ולא דרכה של האשה לקדם". התנהגות זו נלמדת מן הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה", אין זה מכבודה של האשה לצאת לחוץ, ולכן לא יצאו לקראת נשי ישראל.

הרב יהודה הנקין דן בסוגיה זו, ומתייחס למזמור "אשת חיל" ולסתירה, לכאורה, הקיימת בין פעילותה של האשה כפי שמתוארת במזמור, ובין ההנחיה "כל כבודה בת מלך פנימה".

הרב יהודה הרצל הנקין: לפי הכשרונות

שו"ת בני בנים, חלק א, מאמר ו'
הרב יהודה הרצל הנקין, בעבר רב אזורי לאיזור בית שאן.

...והנה המקור המפורסם ביותר ליחסה של היהדות לאשה הוא בפרק האחרון של משלי. אנחנו אומרים "אשת חיל" כל ערב שבת, אבל מרוב בקיאותנו בו לפעמים אין שמים לב לפירושו...רוב הפרק עוסק בצבירת רכוש על ידי האשה "ושלל לא יחסר...דרשה צמר ופשתיםותעש בחפץ כפיה...סדין עשתה ותמכור". אבל אי אפשר לפרש שאשת חיל היא אשה הצוברת הון בלבד ולא יותר מזאת, שהרי כתוב "רבות בנות עשו חיל", ונלמד מכאן שהרבה נשים עושות חיל אבל נשי חיל עדיין קשה למצוא אותן.
חז"ל החשיבו את האשה המתוארת במשלי פרק ל"א עד כדי שדרשו את הפרק כולו כמשל לתורה וללומדיה. אם הנמשל שהוא התורה הוא משובח מובן שגם אשת חיל המתוארת בפרק היא משובחת, כי אין דבר מגונה יכול לשמש משל לדבר משובח. והנה מענין, כי קשה למצוא תאור של אשה כה מנוגד ל"כל כבודה בת מלך פנימה" מאשר האשת חיל במשלי, שהרי אין היא נשארת בפנים. היא נוסעת למרחקים לסדר עסקיה כמו שנאמר "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה", והיא עוסקת בשדות וכרמים כמו שנאמר "זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם", והיא נושאת ונותנת אפילו עם תגרים נכרים כמו שנאמר "סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני". בכל אלה היא דומה לרות המואביה שהיא האשת חיל האחרת בתנ"ך, כמו שנאמר ברות פרק ג' פסוק י"א "כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את". רות לא נשארה בבית ויצאה לפרנס את חמותה וכל העם הכירו אותה ביציאתה.

מוכרחים אנחנו לאמר שהגם שהכתוב תאר וגם חכמים הזהירו על סתם נשים שתשארנה בבתיהן, כל זה אמור לגבי רוב נשים. הדבר נובע מן המציאות ומן הרגילות, אבל בכשרונותיה הטבעיים של האשה בכוחה להיות יוצאת מביתה כמו האיש כי שניהם נתברכו, ואם מצליחה היא לצאת ולפעול ולהגשים ובאותה מדה להשאר "אשה יראת ה'" הרי היא תתהלל, ולא רק שאינה מגונה בכך אלא היא יכולה להגיע לדרגת אשת חיל אשר שבח אותה שלמה המלך והמשילו אותה חכמים לתורה.

שאלות
מה הסתירה שרואה הרב הנקין וכיצד מיישב
כיצד מוכיח הרב הנקין, שפעילות 'אשת חיל' לא רק מתקבלת בדיעבד, אלא גם מבורכת?
כיצד נקבע מי נמנית על הנשים שיציאתן החוצה אינה בבחינת איסור אלא, אדרבא, בבחינת 'אשת חיל'?

הרב שאול ישראלי נוגע בסוגיה זו בהתייחסו לעניין התנדבות בנות לשירות הלאומי, ומבהיר את שהגדר המעשית של המושג 'כל כבודה' תלויה בנסיבות של זמן ומקום

הרב שאול ישראלי, כמנהגי המקומות

התורה והמדינה:כרך ב' עמ' צ"ה וכרך ד' עמ' רכ"ו,
הרב שאול ישראלי (1910-1995), מראשי ישיבת מרכז הרב, דיין בבית הדין הגדול בירושלים.

יש למצוא צורה מתאימה שלא תפגום במושג 'כל כבודה' כדרך כל מיני תפקידים דומים שאשה ממלאה בחיי החברה האזרחית כיום הזה.
נראה שגבולות 'כל כבודה' תלויים במנהגי המקומות, ורק במקום שדרכן של נשים שלא לצאת לגמרי מבתיהם יש בזה משום פריצת גדר. בדורותינו עובדות בנות ישראל כשרות במשרדים שונים, בבתי חולים, בגני ילדים ובבתי ספר ואין פוצה פה.

שאלה
מהן אפשרויות של צורה הולמת ומתאימה להשתתפות פעילה של נשים בתפקידי החברה, שלא תהיה בה פגימה בכבודן

היציאה מן הבית כרוכה במפגש בין המינים, ולכן יש לבנות את מקומות העבודה בצורה שלא תהיה בהם פגיעה בנוהגי הצניעות המתחייבים בין נשים לגברים, סדרי עבודה שאינם כוללים מסגרות של 'יחוד' ואוירה בלתי הולמת, בהרחבה על כך בפרק 6.

הקושי המעשי

הבעיה המעשית נעוצה בעובדה שקיימת חפיפה של זמן בין שני התחומים: פיתוח הבית וההתפתחות המקצועית נעשים באותן שנים. השנים בהן קיימת הפוריות הביולוגית הן השנים בהן קיימת היכולת הפיזית והשכלית לבניה משמעותית בתחום התעסוקה. ובנוסף לכך, החפיפה קיימת בכל יום ויום. שעות העירות בהן מתרחשת עיקר העבודה הן השעות שיש להקדיש לצורכי הבית ולגידול הילדים.

הרב ליכטנשטיין מתייחס לשאלה זו.

הרב אהרון ליכטנשטיין: הגשמה אישית

בעיות יסוד בחינוכה של האשה מתוך הספר 'אשה וחינוכה'

צריך בהחלט לחנך את הבת להגשמה אישית. לא במקום חיי משפחה, כאם, אלא בצד זה. צריך להרגיל לסולם עדיפות מסויים, שאשה תכיר בכך שהדבר העיקרי, הבסיסי, שבו היא יכולה לתרום זה במסגרת המשפחה. אבל נוסף לכך, בהחלט כדאי ורצוי לפתח קריירה, הן מבחינת החברה היכולה להפיק מכך תועלת והן מבחינת תחושת הייעוד וההגשמה של האשה. היום אדם ממוצע חי למעלה מ- 70 שנה בארצות הרווחה, ואם אשה מתחתנת ומגדלת אפילו משפחה גדולה, היא יכולה למצוא את עצמה בגיל 35 כאשר גם הילדים הצעירים לומדים בבית הספר, ולפניה עדיין 40 שנות חיים.

הרב ליכטנשטיין מוסיף בהמשך הדברים, שיש לקחת בחשבון את מטלת האמהות בעת הפעלת השיקולים לבחירת סוג המקצוע.

יש להבחין בין שני מושגים הנוגעים לסוגיית העבודה: 'תעסוקה' ו'קריירה'.
בשני המושגים מדובר בעבודה מחוץ לבית בתנאים קבועים ובמסגרות מוגדרות, שאינן ניתנות לשינוי מידי יום בהתאם להתפתחויות חולפות. 'קריירה' נותנת יוקרה, עוצמה ומשכורת נאה, אולם היא תובענית מאד ודורשת התמסרות רבה. 'תעסוקה' מתונה יותר, מפתחת ומתגמלת פחות, אך גם מאפשרת יותר גמישות והתחשבות עם מטלות הבית.

שאלות
הרב לכטנשטיין מדבר על 'סולם עדיפויות'. מהו, וכיצד ניתן להיערך אליו?
כיצד ניתן היום, להקל על מורכבות השילוב בין הבית לעבודה מחוץ לו?
כיום, אשה יוצאת לגימלאות בגיל 62, וגבר יוצא לגימלאות בגיל 67. הביעו דעתכם על חוק זה.

קיימת גם בחירה של נשים לא לצאת כלל לעבודה מחוץ לבית ולהקדיש את כל מרצן לגידול הילדים ולטיפוח הבית. אפשרות זו מעוגנת בהלכה, האיש חייב בפרנסת המשפחה.

הקלה נוספת, משמעותית לא פחות, היא בשיתוף האיש / האב במטלות הבית. נרחיב על כך בסעיף הדן בחלוקת התפקידים במשפחה.

על הספר "סדר נשים"

בספר שבעה פרקים, המתייחסים לשבעה היבטים שונים: הפרק הראשון דן בתיאור הבריאה כמכונן את הנחות היסוד בדבר יחסי נשים וגברים. הפרק השני עוסק בתכונות נשיות אופייניות, תוך עיון במדרשי חז"ל. בפרק השלישי ישנה התייחסות לדברי חז"ל שמהם עלולה להשתמע גנותה של האשה. הפרק הרביעי נוגע לסוגיית האמהות. הפרק החמישי עניינו יציאת נשים לעבודה מחוץ לבית, והשפעתה על המערכת הזוגית. הפרק הששי מתמקד בגבולות הנדרשים לחברה בה נשים וגברים פועלים במשותף. ובפרק השביעי ישנו לימוד על משמעות הנישואין, קשרי האישות וטהרת המשפחה.