יש המוצאים רמז למועד חג החנוכה בשמו: חנו כה, היינו: חנו בכ"ה. בתאריך זה ניצחו המכבים את היוונים. בתפילה המיוחדת שמוסיפים בחג החנוכה לזכר הניצחון נאמר: "על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות..." - בפרק זה נעסוק במשמעות הגבורה ובקשר שלו לחג החנוכה.

1 . מהי גבורה?

רישמו מה המילה 'גבורה' מזכירה לכם
ואילו תחושות היא מעוררת בכם.
2. חפשו במילון את הערך 'גבורה'. במילון מוזכרים שני סוגי גבורה:
מה הם? מה ההבדל ביניהם?
3. קראו את המקורות הבאים ורישמו באיזה סוג גבורה מדובר בכל מקור. נמקו.
שמות א, יז-יט, שופטים טז, ג, שמואל א יז, לג-לו
4. בפרקי אבות נאמר: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". במה שונה גבורה זו משלושת המקרים המתוארים בפסוקים הקודמים?

הגבורה איננה בהכרח תכונה מולדת, אלא תכונה שנקנית בעמל. לעיתים אדם רוכש אותה בתהליך הדרגתי ומתמשך. הגבורה גם אינה מטרה אלא אמצעי לשליטה עצמית, עמידה על עקרונות והשגת מטרות חשובות. על כך כתב יצחק שדה¹:

הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה שאין בה קפיצות. היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה. הפחד הוא מעצור, והאיש הנכון יתגבר גם על המעצור הזה...הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנת...אך אין זו הדרך היחידה....לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות. האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אך גבור לא יהיה. ("שבילי גבורה", יצחק שדה)

ציינו שני משפטי מפתח (משפטים עיקריים) המופיעים בקטע.
הדגימו את הרעיון הגלום במשפטי המפתח - מאירועים בחיים. תלמידי הכתה.
ציינו שמות של גיבורי תרבות בני זמננו. במה מתבטאת הגבורה שלהם?
האם יש מכנה משותף בין שמות גיבורי התרבות שציינתם?

2. נשים גיבורות

לפניכם שלושה סיפורי חיים של נשים צעירות שחיו או חיות בימינו. בכל אחד מן הסיפורים קיימת גבורה בהיבט אחר.

"עיוורון זה ענין יחסי" - אורית טורם

אורית טורם, פגועת ראייה מלידה זכתה בשנת תשנ"ט בתואר כלת התנ"ך בחידון העולמי לנוער.
אורית נולדה פגה, ומיד אובחן אצלה עיוורון בעין אחת וליקוי ראיה חמור בעין השניה. לפני כתה א' המליצו להוריה לשלוח אותה לכתה מיוחדת. הוריה סרבו והתעקשו שבתם תלמד בבית ספר רגיל. אורית התגלתה כתלמידה טובה ושקדנית שלא חיפשה 'הנחות'. מראשית לימודיה צייד אותה משרד החינוך בטלוויזיה במעגל סגור, מכשיר דמוי מחשב שתחתיו תאורה, מצלמה ומדף. אורית הניחה ספר או מחברת על המדף, והדף הוקרן בצורה מוגדלת מאד על צג המחשב. אורית סיגלה לעצמה שיטת כתיבה במחברת, תוך כדי הסתכלות על הכתב המוגדל שבמסך. במשך כל שנות לימודיה היא לא ויתרה על שיעורי בית, ובמקרה הצורך ענתה תשובות בעל פה. אף פעם לא נסתה להשתמש בקושי שלה כדי ל'הרוויח' משהו שלא כדין. כיוון שאורית לא ראתה את הכתוב על הלוח, המורות או התלמידות נהגו להקריא לה. אורית למדה לצאת לרחוב לבד, לדמיין את הדרך בה יש ללכת, לתת סימנים למקומות בדרכה, לשאול אנשים ברחוב מה מספר האוטובוס המתקרב, וכך היא הצליחה להגיע למחוזות חפצה בכוחות עצמה.
מאז ומתמיד אהבה אורית ללמוד תנ"ך, ובכתה י"א החליטה לגשת לחידון התנ"ך. אורית נגשה לשלב הבחינה המחוזי ולא עברה אותו. הכשלון לא ריפה את ידיה והיא ירשמה לחידון בשנה שלאחר מכן. היא חילקה לעצמה את החומר ושננה באופן שיטתי כשהוריה מסייעים בידה במהלך הלימוד. היא למדה לקרוא עם טעמים כדי לחדד את זכירת הפסוקים. באותה שנה אורית עברה בהצלחה את המבחן המחוזי, ועלתה לחידון הארצי. במהלך חידון התנ"ך הארצי ביום העצמאות אורית השיבה על כל השאלות שנשאלה בשטף, כשהיא מצטטת פסוקים רבים ומלהיבה את שומעיה. אורית זכתה במקום הראשון והוכתרה ככלת חידון התנ"ך. הזכיה לא סחררה את ראשה ובשובה מהחידון היא המשיכה ללמוד לקראת מבחני הבגרות ועברה אף אותם בהצלחה.
(מתוך "אתרוג", חשוון תש"ס, כתבה של לבנה מושון)

כיצד באה לידי ביטוי גבורתה של אורית?

בשנת תשס"ג הורה בית המשפט למשרד החינוך ליישם את החוק על שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכתה רגילה, ולהשקיע כספים לשם כך, הנה לשון החוק:

"התכנית החינוכית היחידנית תיקבע, ככל האפשר, מתוך מגמה לשלב את התלמיד בתכנית הלימודים הרגילה, לפי צרכיו של הילד המשולב ובהתחשב בסוגי לקויותיו, בחומרתן ובגילו של התלמיד, והכל במסגרת תכנית השילוב שנקבעה לפי סעיף 20 ג ולפי החלטת ועדת השילוב". (חוק החינוך המיוחד, 1988, פרק ג, סעיף ב)

מה הם הקשיים בהם נתקל הילד החריג במהלך הלימודים, וכיצד ניתן להתמודד עימם?
מה הם האתגרים בהם התלמידים ה'רגילים' נתקלים במהלך הלימוד בכתה בה משולב ילד בעל צרכים מיוחדים, וכיצד ניתן להתמודד עימם? מהם ה"רווחים" של אותה כתה?

"תמיד בשמחה" - דסי רבינוביץ

דסי היתה בחורה רגילה - הדריכה בבני עקיבא, למדה בתיכון, והחלה ללמוד לבגרויות. לאחר תקופה ארוכה בה הרגישה חולשה, גילו הרופאים כי היא חולה במחלת הסרטן. "אנשים קצת מפחדים מחולי סרטן" אמרה דסי "חושבים שזה מדבק". על אף מחלתה, השתדלה דסי לא להיכנס למצב של רחמים עצמיים ועצבות אלא השתדלה להיות בשמחה, ולעזור לאנשים אחרים.
דסי החליטה להדריך במחנה קיץ של חולי סרטן. היא הגיעה למחנה בערב הראשון, ובמהירות הפכה לכוכבת. פניה המחייכות ועיניה המאירות כבשו את לב כולם. החניכים נקשרו אליה והקיפו אותה. היא היתה פתוחה, ישרה ואמיתית ביחסיה עם החניכים ועם המדריכים. דסי עודדה את הילדים לבטא את מה שהם מרגישים וחושבים. היא הבינה היטב את המצוקות שלהם וסיפרה להם על עצמה ועל הטיפולים שעברה. דסי לימדה אותם איך אפשר לחייך למרות הסבל, והדגישה תמיד את סיסמת המחנה: "ביחד נתגבר". בישיבות המדריכים היא המליצה למדריכים הצעות של פרטים קטנים הנוגעים לטיפול היומיומי בחניכים. הטיפולים שעברה גרמו לשיער שלה לנשור, אך דסי החליטה לא להתבייש בקרחת ואף הרבתה להצטלם מתוך רצון להביא מודעות, שחולה סרטן הוא אדם ככל האנשים ואין סיבה להתרחק ממנו. (סיפורה של דסי מופיע בספר "תמיד בשמחה" כתבה עדנה אמיתי)

לצערנו, מאבקה האמיץ של דסי במחלת הסרטן לא צלח והיא נפטרה, ובכל זאת ניתן לראות בו היבטים של נצחון. חוו דעתכם על אמירה זו.

אם צעירה באיטליה בזמן השואה - חולדה קמפנינו

חולדה קמפניינו, ביתו של פרופ' קאסוטו, נולדה באיטליה בשנת 1914, וקלטה בביתה את האוירה הציונית ואת החינוך היהודי, תוך הקפדה על קיום מצוות ואהבת התורה. קבלה תואר דוקטור למתמטיקה מטעם אוניברסיטת רומא. חולדה נישאה לשאול ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1943 עם פלישת הגרמנים לאיטליה, נכבשו היהודים תחת הצבא הנאצי. בני משפחתה של חולדה נשלחו למחנות ריכוז, והיא הסתתרה לבדה במנזר עם שני ילדיה ושלושת אחייניה, עליהם היא נטלה אחריות. חולדה וחמשת הילדים הצליחו לשרוד את השואה ועלו לארץ.

בספרה המתעד את קורות משפחתה בתקופת השואה, מספרת חולדה על אחת מההתמודדויות שלה כיהודיה:

פסח מתקרב, פסח בלי בעל הבית, בלי ילדים, בלי מצות, בלי סדר... הרי לא ייתכן...יש דברים שאין בידי לשנות, אבל אשתדל בתחום הצר שהוא באפשרותי. נזכרתי... גם בפסח האחרון, כמו בכל שנה מאז חוקי הגזע, שמרנו חבילה קטנה של מצות, סגורה ומסוגרת, נפרדת מכל השאר: לא ידענו מה ילד יום ורצינו להיות מוכנים למקרה שאי אפשר יהיה לאפות מצות...יין? אינני זוכרת, אולי עשינו מצימוקים...אבל הגדת פסח בוודאי לא ידענו בעל פה, אפילו לא חלקית. בידינו לא היה כל ספר היכול להסגיר אותנו כיהודים...לא רחוק מאתנו גר יהודי זקן, שהיה לפני כן אחד החזנים של הקהילה, שוחט ובודק. בערב פסח באתי אליו, ספרתי על תוכניתי לערוך סדר לעצמנו ובקשתי ממנו הגדה של פסח. הוא נתן לי את מבוקשי והלכתי עם ההגדה עטופה בעיתון יומי. בהתרגשות גדולה הכנו את שולחן ליל הסדר בצורה החגיגית ביותר שיכולנו בתנאים ההם: המחשבות שלנו היו עם יקירנו יותר מתמיד, אני קראתי את ההגדה ובסוף לחשנו אחת לשניה: "לשנה הבאה בירושלים". ואומנם בערב פסח 1945 תש"ה, הגענו ארצה. אבל שמחת העליה היתה מאיתנו והלאה... מצות כבר לא נשארו לנו, והסתפקנו במשך כל החג במעט תפוחי אדמה שחסכנו מן החלוקות האחרונות. עזרה לנו הרבה גם האפונה היבשה שבמשך תקופה ארוכה שמרנו לרזרבה, כדבר מזין. ("לדור אשר לא ידע" מאת חולדה קמפנינו)

מדוע התאמצה חולדה לחגוג את חג הפסח גם בתקופה כה מסוכנת ליהודים?
האם אתם מכירים סיפורים נוספים של גילויי גבורה בזמן השואה?

על הספר "אשה וחברה במעגל השנה"

הספר "אשה וחברה במעגל השנה" עוסק בסוגיות חברתיות ובהיבטים שונים הנוגעים לדמותן של נשים לאורך ציר הזמן של לוח השנה העברי. בספר חמש יחידות: ימי התשובה (חגי תשרי), חנוכה, פורים, פסח ושבועות. בכל יחידה מובא דיון בסוגיה חברתית ובדמות נשית הקשורות לאותו החג, וחתימה בפעילות של שעשועי לשון. יחידות פורים ופסח נחתמו בחידות שניתן לשלבן בסעודת החג המשפחתית. הסוגיה החברתית הנלמדת בכל חג הינה כללית ולא נוגעת בהכרח לפן הנשי. הספר מיועד לכיתות ו-ז, מתאים ללימוד במסגרת תוכנית 'בת-מצוה', בשל המיקוד בדמויות הנשיות המשתקפות מן המקורות היהודיים, ומקומן במסגרת המשפחתית ובחיים הציבוריים.

הערה:

1. מידעון - יצחק שדה - עלה לארץ בשנת 1920. מראשי ה"הגנה", מפקדו הראשון של הפלמ"ח, נפטר בשנת תשי"ב 1952.

---