רסב. שלא ללכת בחוקות הגוים - ספר החינוך

שלא ללכת בחוקות האמורי וכן בחוקות הגוים שנאמר (ויקרא כ כג) ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם. והוא הדין לכל שאר הגוים, כי העניין מפני שהם סרים מאחרי ה’ ועובדין עבודה זרה.
ועניין המצוה הוא שלא נתנהג כהם במלבושינו וענינינו. וכמו שאמרו בספרא (יג ח) ובחקתיהם לא תלכו, שלא תלכו בנמוסות שלהם, בדברים החקוקים להם, כגון טטראות וקרקסאות והאסטריאות. וכל אלו הם מיני שחוק שהיו עושין בקבוציהם כשמתקבצין לעשות שגעונות וזנות ועבודת האלילים.
ואמרו שם בחקת הגוי, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים, רבי יהודה בן בתירא אומר שלא תגדל ציצת הראש בהם ולא תספר קומי, כלומר שלא יגלח מן הצדדין ויניח שער באמצע, וזהו הנקרא בלורית. ונכפל זה הלאו במקום אחר במלות אחרות, שנאמר (דברים יב ל) השמר לך פן תנקש אחריהם.
ולשון ספרי (ראה שם) השמר בלא תעשה, פן בלא תעשה, תנקש אחריהם שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש, שלא תאמר הואל והן יוצאים בארגמן, אני אצא בארגמן; הואיל והם יוצאין בכלוסין אני אצא בכלוסין, והוא מין ממיני כלי זין הפָרָשים. ולשון ספרי הנבואה (בצפניה א ח) ועל כל הלובשים מלבוש נכרי.

משורשי המצוה
כדי להתרחק מהם ולגנות כל הנהגותיהם ואפילו במלבוש.

מדיני המצוה
כתבנו קצתם, והביאו זכרונם לברכה מאלו קצת עם יתר פרטיה פרק שביעי משבת ובתוספתא דשבת (פ''ח) [י''ד סימן קע''ז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה, ועשה דבר מאלו שזכרנו להדמות אליהם, חייב מלקות. והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל נמוסיהם, וישים כל לבו ומחשבותיו אל ה’ יתברך ובמצותיו היקרות - נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ (תהלים כה יג).

המצווה בכל הספרים