לז. שלא להעיד בשקר - ספר החינוך
המצווה בכל הספרים
שלא להעיד עדות שקר, שנאמר
(שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר, ונכפלה במקום אחר בלאו אחר עד שוא.
כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל, גם כי בעדות אמת העולם עומד, שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים. ואם כן עדות שקר סיבה לחורבן הישוב.
כגון ממי מקבלין עדות וממי אין מקבלין, ובמה יפסלו בני אדם להעיד, וכיצד קבלת העדות, וכי יש בני אדם שאין מעידין לכל אדם מרוב מעלתן, ודרישת העדות והחקירה, והחילוקין שבין עדות ממון לעדות נפשות, והחילוק שבין דרישה לבדיקה, והחילוק שבין עדות בשטר לבעל פה.
ויתר רובי פרטיה מבוארין בסנהדרין ובמקומות בגמ' סנהדרין
(יח א, לב א, מב א).
שאין הנשים בתורת עדות, שהעדות צריך כיוון וישוב הדעת הרבה.
והעובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחברו, שם הכתוב
(דברים יט יט) גבול עונשו לעשות לו כאשר חשב לעשות לחברו, ויש בו מלקות
(מכות ב, א) כמו כן. ושם בסנהדרין גם כן מתבאר.
המצווה בכל הספרים