המצווה הפ"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלכבות אש המזבח.
והוא אומרו יתעלה:

"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו)

ובספרא:

"לא תכבה – מלמד שכל המכבה עובר בלא תעשה";

וכל העובר על לאו זה וכבה אפילו גחלת אחת מגחלי המזבח – לוקה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק י' מזבחים.

קלג. שלא לכבות אש מעל המזבח - ספר החינוך

שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר (ויקרא ו ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

משורשי מצות האש
כתבתי למעלה במצות עשה דאש תוקד, ושורש הצווי באש להבעירה ושלא לכבותה אחד הוא, ואין צורך להחזירו.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא מו ב) שאפילו הוריד האש מעל המזבח וכיבהו לוקה. אבל אש מחתה ואש מנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה, אף על פי שכיבה אותה בראש המזבח פטור, שהרי נתקה מן המזבח, ואין אני קורא בו אש המזבח. ולא הוזהרנו אלא על כיבוי אש המזבח, שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואמרינן בספרא (צו ב ז) לא תכבה מלמד שכל המכבה עובר בלא תעשה.
ויתר פרטיה, בפרק עשירי מזבחים (צא ב).

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות אפילו ישראלים
ועובר עליה וכיבה אפילו גחלת אחת מאש המזבח לוקה.

מצווה קלד: מצוות לא תעשה, שלא לכבות אש המזבח - ספר מצוות ה'

[לא תעשה עד] מצוות לא תעשה, שלא לכבות אש המזבח.
שנאמר: "לא תכבה" ויקרא ו, ו.

מראי מקומות:
זבחים דף צ"ד; יומא דף מ"ו;
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב' הלכה ו';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה פ"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין של"ד.