יד. שלא נאכיל מן הפסח לגר ותושב - ספר החינוך

שלא להאכיל מבשר הפסח לגר ולתושב, שנאמר: (שמות יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. והתושב הוא אדם מן האומות שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבלות. ושכיר הוא גר שמל ולא טבל, שכן פרשו חכמינו ז''ל. (יבמות עא א).

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו באחרות לזכר יציאת מצרים. ובעבור שקורבן זה לזכר חירותנו ובואנו בברית נאמנה עם ה’ יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים, ולא אלו שעדיין לא באו עמנו בברית שלם. ועניין הרחקת הערל מאכילתו, גם כן מזה השורש (שם).

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
ועובר עליה, והאכיל לאלו, עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה.

מצווה יד: מצוות לא תעשה, שלא להאכיל מפסח לתושב ושכיר - ספר מצוות ה'

[לא תעשה ז] מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח לעובדי כוכבים ומזלות אפילו לגר ותושב.
שנאמר: "תושב ושכיר לא יאכל בו" שמות יב, מה.

מראי מקומות:
פסחים דף צ"ו; יבמות דפים ע, ע"א;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קכ"ו, קכ"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שנ"ג, שנ"ד.

המצווה הקכ"ו ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהאכיל לגר תושב מן הפסח.
והוא אומרו יתעלה:

"תושב ושכיר לא יאכל בו" (שם, מה).