טו. שלא להוציא מבשר הפסח חוצה - ספר החינוך
שלא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה,
(פסחים פה, ב) שנאמר
(שמות יב מו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה.
מה שכתבנו לזכר נסי מצרים. ומפני שנעשנו בני חורין ואדונים, באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חידוש אצלם.
כגון זה, מה דינו של בשר כשיוצא חוץ,
(פסחים פה, א) וההקף שצריכה החבורה לעשות,
ודין מחיצה שנפרצה בין החבורות,
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים.
ועובר עליה והוציא מן הבשר לחוץ, עבר על לאו ולוקין עליו, והוא שיעשה בה עקירה מן הבית והנחה לחוץ, כדין הידוע בהוצאה של שבת.
מצווה טו: מצוות לא תעשה, שלא להוציא הפסח ממקום חבורתו - ספר מצוות ה'
[לא תעשה ח] מצוות לא תעשה, שלא להוציא מבשר פסח חוץ לחבורה.
שנאמר: "לא תוציאו מן הבית מן הבשר חוצה"
שמות יב, מו.
מראי מקומות:
פסחים דפים פ"ג-פ"ה;
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט' הלכות א-ה;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קכ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין שנ"ב.
המצווה הקכ"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלהוציא כלום מבשר הפסח מן המקום שנתקבצו לאכלו.
והוא אומרו יתעלה:
"לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו).
ולשון המכילתא:
"'חוצה' – חוץ למקום אכילתו".
והדבר היוצא ממנו אסור לאכלו והוא במדרגת טרפה.
ובגמרא פסחים אמרו:
"המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה – אינו חייב עד שיניח.
'הוצאה' כתובה בו כשבת";
ואם הניח - אז יתחייב מלקות.
וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ז מפסחים.
