קסד. שלא לאכול משרץ המים - ספר החינוך

שלא לאכול משרץ המים, שנאמר (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם.
ושרץ המים ידוע עניינו, שהוא מבריות דקות השטות במים, והם נקראים שרץ המים. וזה הלאו מיוחד בהם מלבד הלאו המיוחד לדג טמא, שאין אלו בכלל דגים כלל, כי מין אחר בפני עצמו הוא לגמרי. זהו דעת הרמב''ם זכרונו לברכה במקרא הזה שעל זה בא ללמד.

והרמב’’ן זכרונו לברכה חולק עליו בזה, וכתב כי הלאו הזה איננו לאו מיוחד על שום שרץ, אלא שהוא מן הלאוין הכוללים שאין לוקין עליהם, כמו "לא תאכל כל תועבה" הכתוב במשנה תורה (דברים יד ג) בתחלת הפרשיות של איסור בעלי החיים. וכן בכאן אמר בסוף כולן "אל תשקצו את נפשתיכם" בכל מהלכי האדמה שאסרתי. ויכנסו בזה איסור בהמה טמאה ואיסור עוף טמא ושרץ העוף ושרץ הארץ, כי כל האסור והמרוחק נכלל בשיקוץ, כמו "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני" (תהלים כב כה). והאריכו על הלאו הזה שניהם זכרונם לברכה הרבה, וגלגלו בו מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות (טז ב) אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש, צרעה לוקה שש, וכל אחד יפרש בה הנראה אליו בעניין.

ואם באתי לכתוב כל טענותם בדבר כמות שהן, יארך העניין עד שלא יכילנו קלף גדול ואצא מגדר מלאכתי זאת.
ואולם לפי דעתי, עיקר מחלוקתם בעניין תלוי אם לוקין באיסור אחד שני מלקיות אם לא, שהרמב''ם זכרונו לברכה כתב בעיקרי המצוות שעשה, וקבע בה מסמרים שלא נלקה לעולם על עבירה אחת שתי מלקיות, ואפילו יבואו עליה בכתוב כמה לאוין. כאלו תאמר על דרך משל שיבואו בתורה בחמש מקראות או אפילו במאה לא תאכל חזיר, אם אכלו, לא ילקה לעולם באכילה אחת אלא מלקות אחת. ואף על פי שאותן הלאוין לא יבואו לדרוש מהן שום דבר רק לתוספת לאוין, אף על פי כן לא ילקה לעולם אדם על איסור אחד לבד רק מלקות אחת.

ומצד השורש הזה הקבוע אליו היה לו לדחוק בפירוש אותה שמועה דגמרת מכות הרבה, ולפרשה שלא כפירוש כל המפרשים שקדמוהו. והוא בעצמו כתב, שלא ראה פירוש אדם שקדם לו שיפרשה כמוהו. וכלל פירושו בדבר הוא שיחזור לעולם, כי מה שאמרו שאדם לוקה באכילת בריה אחת הרבה לאוין, שיהיה באותה בריה תוספת עניין שיתייחד הלאו באותה תוספת. ולא שילקה לעולם מאיסור אחד לבדו שתי מלקיות, ואפילו נאמרו בתורה אלף לאוין כמו שאמרנו. ולכן יאמר הוא שהבריה שיחייבו עליה חכמים זכרונם לברכה הרבה מלקיות, היא כגון שתהיה בריה שיתחברו בגופה הרבה מינין, כגון שתאמר שתהיה תכונתה בעניין שאפשר לקרותה שרץ הארץ, ושרץ העוף כגון שיהיו לה כנפים, ושרץ המים שתשוט גם כן במים עם היותה מתעופפת באויר. כמו שנראה כן לפעמים בקצת מיני השרצים. ועל הדרך הזה, עם קצת דחק שידחק בפירושו, יפרש שמועה זו דגמרת מכות "אכל פוטיתא לוקה ארבע, נמלה לוקה חמש", וכו'. ויגע למצא בגוף בריה אחת ששה עניינים חלוקים.

והרמב’’ן זכרונו לברכה לא נצטרך לכל זה. כי הוא יסבור שיש לנו ללקות על איסור אחד כמה מלקיות אם יתרבו עליו הלאוין בתורה, ולא יצטרכו לנו לדרשות אחרות, והירבה ראיותיו על זה, ראיות חזקות כראי מוצק לפי הדומה. ופירוש השמועה דגמרא מכות כפירוש הראשונים יפה.
ולאו דשרץ המים, דריש ליה הרמב’’ן זכרונו לברכה ממה שכתוב בפרשת איסור דגים "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וגו' מכל שרץ המים וגו' שקץ הם לכם". וזה באמת יהיה דבר הלמד מעניינו, שבפרשה זו ידבר באיסור דגים שגדלים במים, ושם ידבר גם כן משרץ המים.
שמענה בני, ואם תזכה בחר לך לדעתך, אלו ואלו דברי אלקים חיים הם.

משורשי איסור המאכלים
כתבנו למעלה (מצוה עג, וקנה).

דיניה קצרים
וכלל העניין כי כל אותן הבריות קטנות, כמו התולעים והעלוקה וכיוצא בהם שגדלים במים נקראים שרץ המים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואכל בריה אחת שלמה מהן, ואפילו קטנה ביותר - לוקה, ואם אינה שלמה, אינו לוקה עד שיאכל מהן כזית. ומכל מקום אסור לאכול מהן דבר תורה אפילו פחות מכזית. שחצי שיעור דאורייתא הוא אסור, אבל אין חיוב מלקות אלא על אכילת השיעור המקבל.

מצווה קסה: מצוות לא תעשה, שלא לאכול שרץ המים - ספר מצוות ה'

[לא תעשה צב] מצוות לא תעשה, שלא לאכול שרץ המים.
שנאמר: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ" ויקרא יא, מג.

מראי מקומות:
חולין דף ס"ז;
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ב' הלכה יב;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קע"ט,
(עשה והרמב"ן משיג בשורש ט' וככלו בפרק וכל אשר אין לו סנפיר וגו' מכל שרץ המים שקץ הם, עיין סימן קנ"ז);
שו"ע יורה דעה סימן ק"פ; ס פר מצוות קטן סימן רי"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קל"ב.

המצווה הקע"ט ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול איזה שרץ שיהיה,
בלי ייחוד [מין מסוים] בין שרץ העוף בין שרץ המים בין שרץ הארץ.
והוא אומרו יתעלה:

"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (שם, מג).

זה לאו בפני עצמו ולוקין עליו, והוא כעין איסור כולל.

לפיכך האוכל דבר משרץ הארץ –לוקה שתים:
אחת משום "וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל" (שם, מא),
ואחת משום "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ".

וכן האוכל דבר משרץ העוף – לוקה שתים:
אחת משום "שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו" (דברים יד, יט),
ואחת משום "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ".

ואם אכל בעל חי אחד בלבד והיה אותו החי מעופף ושורץ על הארץ, כך שהוא שרץ העוף ושרץ הארץ – יהיה חייב עליו ארבע מלקיות.
ואם נוסף על כך שהוא גם משרץ המים – יהיה חייב עליו שש מלקיות:
המלקות החמישית משום דג טמא שנאמר בו: "מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא, יא),
והמלקות הששית משום "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ", לפי שהוא כולל גם שרץ המים.
ואין לנו פסוק לאיסור שרץ המים חוץ ממה שנאמר:

"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ".

ולפי הכללים האלה אמרו בגמרא מכות:

"אכל פוטיתא – לוקה ארבע;
נמלה – לוקה חמש;
צרעה – לוקה שש".

זהו הפירוש שפירש כל מי ששמתי פירושו או ראיתי דבריו בעניין זה שהוא: אכל פוטיתא וכו'. וזה פירוש שאינו נכון, לא יהיה ולא יתקיים אלא בהפוך הכללים האמיתיים המבוארים בלשון התלמוד.
והוא: שאם תתבונן במה שהקדמנו כאן תמצא שחייבו שלוש מלקיות מלאו אחד והוא:

"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ".

וכבר נתבאר ביטול דבר זה, ושאין לוקין שתי מלקיות על לאו אחד בשום פנים, כמו שביארו בגמרא חולין.
וכבר הקדמנו כלל זה וביארנוהו כמה פעמים, ויבואו לך ממנו דגמאות לקמן.

והדבר הנכון שלא תסתפק בו ולא תשתבש הוא:
שהאוכל בעל חיים שהוא בעצמו שרץ העוף ושרץ המים ושרץ הארץ – לוקה שלוש בלבד:
אחת משום שרץ העוף שנתבאר בו הלאו,
ואחת משום שרץ הארץ שגם בו נתבאר הלאו,
ואחת משום 'אל תשקצו את נפשתיכם', שגם שרץ המים נאסר בכלל "כל שרץ",

ואם אכל שרץ הארץ בלבד – לוקה אחת משום שרץ הארץ.
וכך גם על שרץ העוף – אחת משום שרץ העוף.
וכך על שרץ המים לבדו – אחת משום "אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ".

ומחמת שלאו זה כולל שרץ הארץ לא ילקה על שרץ הארץ שתים, לפי שאפילו באו לנו אלף לאווין מפרשים כולם ב"שרץ הארץ" – אינו לוקה עליהן אלא מלקות אחת, לפי שכולם נכפלו בעניין אחד בעצמו, ואפילו אמר: שרץ הארץ לא תאכלו, שרץ הארץ לא תאכל, אלף פעמים – לא יתחייב עליו אלא מלקות אחת.

האם ראית שאלה שקבעו את הכלל המשובש הזה סוברים שהלובש שעטנז לוקה שתים כיון שבאו בו שני לאווין מפרשים?
לא ראיתי שהם סוברים כן, אלא זה היה מוזר בעיניהם אילו אמרו מי שהוא, ואין דבריהם מוזרים בעיניהם באומרם ששרץ הארץ או שרץ העוף לוקין עליו שתים: אחת מחמת הלאו המפורש בו ואחת משום 'אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ'. וזה ברור בתכלית עד שלא יעלם אפילו מן החרשים והאלמים.

אחזור להשלים את העניין שהתחלתי לבארו ואומר:
שאם ארע שנתהווה חי באיזה זרע מן הזרעים או בפרי מן הפירות ויצא לאויר העולם, אף על פי שלא נגע בפני האדמה – הרי האוכלו חייב מלקות אחת, לפי שנאמר בו לאו בפני עצמו, כמו שביארנו במצווה שקדמה לזו,

ואם רחש על פני הארץ ורמש בה – חייב על אכילתו שתים:
אחת משום:

"לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם" (שם, מב),

ואחת משום:

"ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ" (שם, מד),

ואם ארע נוסף לאלו שיהא פורה ורובה – חייב עליו שלוש מלקיות:
השתים שהזכרנו לעיל,
ושלישית משום:

"וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל" (שם, מא)

ואם נוסף לכך שיהא מעופף יתחייב עליו מלקות רביעית משום:

"כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכל".

ואם נוסף לכך שיהא שוחה במים עם שהוא מעופף, כמו שאנו רואים תמיד במינים רבים – יתחייב עליו חמש מלקיות, מלקות חמישית זו משום: שרץ המים, שבא לאו הכוללו והוא אומרו:

"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם" (שם, מג).

ואם נוסף לכך שיהא חי מתהוה זה בעצמו גם עוף – יתחייב במלקות שישית משום:

"ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו" (שם, יג).

ואל תתמה על כך שיתהווה עוף מעיפוש הפירות, לפי שאנו רואים לעיתים קרובות עופות מתהווים מן העיפושים והם יותר גדולים מן ה"בנדק". ואל תתפלא על שמין אחד בעצמו הוא עוף טמא והוא שרץ העוף – כי אין זה דבר רחוק, שיהיו לו תכונות העוף ופעולותיו ותכונות שרץ העוף.

הלא תראה פירושי כל הראשונים שמנו בכלל אלו השש מלקיות דג טמא ושרץ המים, וזה נכון לא אכחישנו, לפי שאפשר שיהא דג ויהיה שרץ המים, כך גם כן יהיה עוף ויהיה שרץ העוף, וזהו הפוטיתא, שהיה עוף ושרץ העוף ושרץ הארץ ושרץ המים – ולפיכך חייבין עליה ארבע.

ונמלה זו האמורה, היא הנמלה המעופפת המתהוה מעיפוש הפירות שאינה פורה ורובה – חייב עליה אחת משום שרץ שפרש מן האוכל, ואחת משום: שורץ על הארץ, ואחת משום: רומש על הארץ, ואחת משום: שרץ העוף, ואחת משום: שרץ המים.

והצרעה שגם היא מתהווה מן העיפוש, נוסף בה על אלו שהיא עוף ושרץ העוף. ואין מן הנמנע שתתהווה הצרעה או הנמלה וזולתן ממיני המעופפים והשורצים מן העיפושים ובתוך הפירות אלא אצל ההמון, שאין להם ידיעה במדעי הטבע, אלא מדמים שכל מין אי אפשר שיתהווה דבר ממנו אלא מזכר ונקבה כיון שהם רואים שהדבר כך על הרב.

וזכור כללים אלו והבן עניין זה, לפי שהוא דבר דבר על אופניו (משלי כה, יא). וכבר ביארתי לך את עניינים שבהם תבחון ותאמר: בעל חי זה חייבים על אכילתו כך וכך מלקיות, וזה אין חייבין עליו אלא כך וכך.

ומן הלשונות האלה יתבאר לך שהאוכל בעל חי שלם אין חוששין לשיעורו ואין אומרים בו "כזית", אלא אפילו אוכל יתוש – לוקה שלוש: משום שרץ השרץ, ומשום רומש, ומשום שרץ העוף.
ואמרו עוד: המשהה נקביו – עובר משום: אל תשקצו את נפשתיכם.
וכן מאן דשתי מיא בקרנא דאמנא, והוא כלי של מקיז דם – עובר משום: אל תשקצו את נפשתיכם.
והוא הדין באכילת הלכלוכים ודברים המאוסים ושתיית דברים המגעילים, שנפש רוב בני אדם קהה מהם – כל זה מוזהרים עליו, אבל אין חייבים עליו מלקות, לפי שפשטיה דקרא אינו אלא בשרץ בלבד; אבל מכין אותו על אלו מכת מרדות.

הנה נתבאר לך מכל מה שהקדמנו שפסוק זה, שהוא "אל תשקצו את נפשתיכם", למדנו ממנו איסור שרץ המים בלבד, שלא בא עליו לאו מיוחד חוץ מזה, והבן זאת.