המצווה הקי"ב ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לעשות הכר במצורע כדי שיפרשו ממנו.
והוא אומרו יתעלה:

"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" (שם יג, מה).

והראיה שזוהי מצוות עשה היא אומרם בספרא:

"לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום (שם כג, י),
יכול אף על פי [שהוא] מנגע?
ומה אני מקים: "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע"
בכל אדם חוץ מכהן גדול,
תלמוד לומר: "אשר בו הנגע" -
אף כהן גדול יהיו בגדיו פרומים, קרועים, וראשו יהיה פרוע, יגדל פרע".

ברור אם כן, שפרימה או פריעה של כהן גדול בלא תעשה, והכלל הוא אצלנו:
'כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב; ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה'.

וכיון שמצאנו שהם אומרים, כי כהן גדול אם נצטרע פורע ופורם, הרי ראיה שזו מצוות עשה. וכבר נמסר לנו בקבלה, שגם שאר טמאים צריכים לעשות לעצמם הכר, כדי שיפרשו בני אדם מהם.
ולשון ספרא:

"טמא מת ובועל נידה וכל המטמאין את האדם מנין?
תלמוד לומר: וטמא טמא יקרא".

עניינו: כל טמא צריך להכריז על עצמו שהוא טמא, והוא: שישים לעצמו הכר המראה שהוא טמא ושהנוגע בו נטמא, כדי שייבדלו ממנו.

וכבר נתבאר שהכר זה של מצורע אינו חובה לנשים כלל, והוא אומרם: "האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת", אבל עוטה על שפם ומודיעה על עצמה כשאר הטמאים.

קעא. הנהגת המצורע וכל מטמאי אדם בפריעה ופרימה - ספר החינוך

שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר (ויקרא יג מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, וכן כל שאר הטמאים גם כן צריכים להודיע את עצמן.
ולשון ספרא (ויקרא יב ט) טמא מת ובועל נידה וכל המטמאין את האדם מנין? תלמוד לומר וטמא טמא יקרא. והקריאה היא שיעשה בגופו עניין שיוכר לבני אדם בו שהוא טמא ויסורו ממנו.

משורשי המצוה
שיקח דמיון בנפשו בהרחקתו מבני אדם כי בסיבת החטא ירחק האדם מכל טוב, למען ישוב מדרכו הרעה. וזהו אמרם זכרונם לברכה (ערכין טז ב) הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו, ובין אדם לחברו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו. ולכן ראוי שיקרא לכל אדם שיסורו ממנו.

וכלל גדול בכל הדברים, במידה שאדם מודד בה מודדים לו (סוטה ח ב). ופירוש דבר זה לא ידעוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל ה’ יתברך בדוגמת גמול בני אדם, שכל אחד ישלם את חברו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה. ולא כן העניין אצל ה’ ברוך הוא חלילה, כי אין עם ה’ ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלו, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה שם) אצלו ברוך הוא במידה שאדם מודד בה מודדין לו, הכונה לומר כי לפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך, יתכן לקבלת הגמול, כי לעולם באותו העניין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו, בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך.

וכן אמר הכתוב (איכה ג לג) כי לא ענה מלבו ויגה בני איש. וכתיב גם כן (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה וגו'. כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי האל הטוב חפץ בטוב לעולם. אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן הישר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה.
והמשל על זה, ההולך על דרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל, ויש לדרך גדר קוצים מכאן ומכאן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכוה, באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכויתו, אבל הוא הגורם, כי לא נזהר ללכת ביושר.
וכמו כן בעל החטא מידת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהאל הטוב יחפץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו [ימשך] ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו זכרונם לברכה (ב''ר פנ''א ג) אין דבר רע יורד מלמעלה.

וכלל דברינו כי כל המקרה הרע המתחדש באדם, הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני ה’ יתברך מן האיש, כלומר שהשם יתברך מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו, עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא, ואז יצוה מלאכיו לשומרו כאשר בתחילה. וכמו שכתוב:
והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' (דברים לא יז).
וכתב חכם אחד: ידענו כי ה’ אחד, והשנוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה ח ב) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופדימה ותגלחת ראש וצפרים, כלומר שהמוסגר אינו פורע ופורם. ופירוש פורע גדול השער, ופורם שיקרע בגדיו. והטהור מתוך הסגר פטור מתגלחת וצפרים, והטהור מתוך החלט חייב בתגלחת וצפרים, אבל טומאת שניהם שוה לכל דבר. ועניני טומאתן במה וכיצד, ואם אסורין בשאלת שלום, ואם הן מותרין לשנות בעודן בטמאתן, ואם אסורין לספר ולכבס, ואם מותרין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה,
ודין המצורעת כיצד דינה והנהגתה.
ויתר פרטיה מבוארים בנגעים.

ונוהגת בכל זמן שיהיו לנו כהנים וחכמים
שיודעים הנגעים שראויין לטהר ולטמא. ועובר על זה ולא עשה בעצמו כמשפט הזה, ביטל עשה זה.

מצווה קעב: מצוות עשה מצוות פריעה ופרימה במצורע - ספר מצוות ה'

(עשה עז) מצוות עשה שהמצורע מוחלט יקרע את בגדיו ויגדל שער ראשו ויכסה ראשו כאבל ויקרא ויודיע שהוא טמא.
שנאמר: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" ויקרא יג,מו.

מראי מקומות:
פסחים דף פ"ז; ערכין דף ט"ז; מגילה דף ח'; מועד קטן דפים ז', ט"ו; סוטה דף כ"ג; חולין דף ע"ח; מסכת נגעים פרק י"ג;
רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה ו';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קי"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רל"ה.