המצווה הע"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו שכל מצורע יקריב קורבן אם נרפא מנגעו,
והן שלוש בהמות: עולה וחטאת ואשם ולוג שמן.
ואם הוא עני - מקריב כבש לאשם ושתי תורים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת,
וזהו הרביעי ממחוסרי כפרה

והוא אומרו יתעלה:

"וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת" (שם יד, י).

ואם יאמר מישהו: מדוע אינך מונה קורבן מחוסרי כפרה כולם כמצווה אחת, כיון שיש להם עניין אחד הכוללם, והוא חיסור הכפרה, ואז זה היה מין ממיני הטהרה מן הטומאה והיית אומר: המצווה הפלונית - הוא הציווי שנצטווינו שלא תשלם טהרת מקצת הטמאים, והם זב וזבה ויולדת ומצורע, עד שיקריבו קורבן, שהרי כן אתה מונה טהרה במקווה מצווה אחת - יתחייב בה איזה טמא שיהיה, ואינך חושש למין הטמאה שנטמא בה - כך היית יכול למנות קורבן מחוסרי כפרה כמצווה אחת, ולא תחוש למין טומאתו?!

השם יודע ועד שכך היה צריך להיות בהחלט, אילו היה קורבן כל אחד מארבעת מחוסרי כפרה אלו קורבן אחד שאין בו שינוי, כמו טהרה במים שהיא מין טהרה וחובה על כל טמא;
אבל מכיוון שנשתנו קורבנותיהם כמו שאתה רואה, צריך למנות כל קורבן לבדו בהכרח, כי הדבר שבו נשלמת טהרתו של זה אינו הדבר שבו נשלמת טהרתו של זה.

והרי זה כמו מי נידה ומי מקווה וארבעה מינין שבמצורע שהן שלוש מצוות, אף על פי שכולן לטהרת טמאים כמו שאבאר.

וארבעת מחוסרי כפרה אלו כבר נתבארו דיניהם ודיני קורבנותיהם בכללות ובפרטות בפרק א' ופרק ב' מכרתות ופרק ב' מערכין וזבחים ופרק ח' מנזירות וסוף נגעים ומסכת קנים ובמקומות רבים המפוזרים בתלמוד, אלא שרובם ככולם במקומות שהעירנו עליהם.

קעו. מצות קורבן מצורע כשיתרפא מצרעתו - ספר החינוך

שיקריב כל מצורע קורבן כשירפא מחוליו, והוא שלוש בהמות: אחת לעולה ואחת לחטאת ואחת לאשם ועוד לוג שמן. ואם הוא עני, כבש אחד לאשם ועישרון סולת ולוג שמן ושתי תורים או שני בני יונה, האחד חטאת והאחד עולה. שנאמר (ויקרא יד י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת, וכתב בפרשה שאחר זה (שם כא) ואם דל הוא וגו'.
וזה המצורע נקרא מחוסר כפרה עד שיקריב זה הקורבן.

וארבעה מחוסרי כפרה הן: זה שאמרנו, וזב, וזבה, ויולדת. והעניין שנקראו מחוסרי כפרה הוא לומר, שכל אחד מהם אף על פי שטהר מטומאתו וטבל והעריב שמשו ביום השביעי, עדיין הוא חסר כפרה זו, ואינו יכול לאכול בקודשים עד שיקריבנה ביום השמיני.

ואל יקשה עליך למה אנו מונין קורבן כל אחד מארבע אלה מצוה אחת, ולא נכללו כולן במצוה אחת, שנאמר שיקריבו ארבעה מחוסרי כפרה ואחר כך יהיו מכפרין, כמו שאנו אומרים בטהרת מי מקוה שיטבל כל טמא ואחר כך יטהר, ואין אנו מחלקים בעניני הטומאות לחשב טהרת כל אחת מצוה.
כי העניין הוא מפני שקורבנות ארבעה אלה אינם שוים, ונמצא שהדבר שישלים כפרתו של אחד מהם לא ישלים כפרת האחר, ולכן ימנו כל אחד מצוה, מה שאין כן במי מקוה שהטהרה שוה בכולם, כן תירץ הרמב''ם זכרונו לברכה.

משורשי עניין הקורבן
כתבנו למעלה (מצוה צה) על צד הפשט, כי בו דמיון להשפיל יצר הגוף החוטא ולהגדיל מעלת הנפש, ולכן המצורע חייב בו, כי הצרעת לא יהיה באדם רק מצד המשכו אחר תאוות הגוף או בדבור או במעשה, וראוי להתיסר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (נדרים לה ב) שכל מחוייבי קורבן אין מקריבים אחרים קרבנן אלא מדעתן, חוץ ממחוסרי כפרה שאין צריכים דעת בעלים. ומפני כן אמרו שאדם מביא קורבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה, ומאכילן בזבחים.
ויתר פרטיה מבוארים בהרבה מקומות בגמרא, ועיקר בזבחים בפרק שני, וערכין פרק שני, ובסוף נגעים וקנין [ה' מחוסרי כפרה פ''ד].

ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ולא הקריב קרבנו בזמנו, ביטל עשה.

מצווה קעו: מצוות עשה מצוות קרבן מצורע כשיטהר - ספר מצוות ה'

(עשה פא) מצוות עשה שיביא המצורע המוחלט קרבנות ביום השמיני.
שנאמר: "וביום השמיני יקח שני כבשים וכבשה אחת" ויקרא יד, י.

מראי מקומות:
כריתות דף ח'; מסכת נגעים פרק י"ד; נזיר דף ס';
רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ב' הלכה ג', פרק ד', והלכות שגגות פרק י';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ע"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין רכ"א.