יט. שלא לאכול חמץ בפסח - ספר החינוך

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר (שמות לג ג) ולא יאכל חמץ.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו בשאר מצות הפסח.

דיני המצוה
כגון מה הן הדברים שנאסר בהן משום חמץ, והן חמשה מיני דגן,
ודין הלש במי פרות,
ודין לתיתה, ותבשיל שנמצא בו חמץ, בחמין או בצונן.
ויתר פרטיה מבוארים בפסחים (לה, א ב) (או''ח מסי' תמ''ו עד תס''ח).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר עליה ואוכל כזית חמץ בפסח במזיד, חייב כרת. בשוגג חייב חטאת קבועה.

מצווה יט: מצוות לא תעשה, שלא יאכל חמץ בפסח - ספר מצוות ה'

[לא תעשה יא] מצוות לא תעשה, שלא לאכול חמץ בפסח.
שנאמר: "ולא יאכל חמץ" שמות יג, ג.

מראי מקומות:
פסחים דפים כ"ח, ל"ה; ריש כריתות;
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קצ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ע"ו;
שו"ע אורח חיים סימן תמ"ג;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן רכ"ב.

המצווה הקצ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלאכול חמץ בפסח.
והוא אומרו יתעלה:

"ולא יאכל חמץ" (שמות יג, ג),

וביאר שהוא בכרת ואמר: "כי כל אכל חמץ ונכרתה" (שם יב, טו), אם הוא מזיד;
ואם הוא שוגג – חייב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו דיני מצוות זו במסכת פסחים.