מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



קצט. ערות אחי אביך לא תגלה - ספר החינוך

שלא לבוא על אחי האב. ומן הדומה שאין הפרש בין שיהיה אחי אביו מן האב או מן האם, בין מן הנשואין בין מן הזנות, שנאמר (ויקרא יח יד) ערות אחי אביך לא תגלה, ואחי אביו נקרא מכל מקום.
ואף על פי שהבא על כל זכר חייב משום ואת זכר לא תשכב וגו', זה הלאו הוא נוסף במי שבא על אחי אביו, ואם יהיה שוגג יתחייב על שתי חטאות משום לאו דבא על הזכר, ולאו דבא על אחי אביו, וכמו שאמרו גם כן באביו (במצוה קפט). ובגמרא סנהדרין אמרו זכרונם לברכה (נד, א) הבא על אחי אביו חייב שתים לדברי הכל.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב עם אחי אביו שניהם נסקלים, השוכב והנשכב, אם שניהם מזידין ובעדים והתראה, ואם אין עדים שניהם בכרת, ובשוגג חייב האחד שתי חטאות כמו שאמרנו, שהבא על אחי אביו שחייב שתי חטאות, והאחד חטאת אחד.

מצווה ר: מצוות לא תעשה, שלא לגלות ערות אחי אביו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קט] מצוות לא תעשה, שלא לבא על אחי אביו במשכב זכר.
שנאמר: "ערות אחי אביך לא תגלה" ויקרא יח, יד.

מראי מקומות:
סנהדרין דף נ"ד;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב' הלכה ב'. והלכות שגגות פרק א' ופרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שנ"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין צ';
שו"ע אבן העזר סימן ט"ו.

המצווה השנ"ב ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלבוא על אחי האב,
והוא אומרו:
"ערות אחי-אביך לא תגלה" (שם, יד).

עד שגם שוגג באחי אביו חייב שתי חטאת, כמו שביארנו באביו.

ובגמרא סנהדרין אמרו:
הבא על אחי אביו – חייב שתים לדברי הכל, דכתיב: "ערות אחי אביך לא תגלה".

ודע שעניין אמרי "נתקימה העדות" הוא:
שיהיו שם שני עדים כשרים מתרים בו או יותר, ובית דין כשר של עשרים ושלושה שהעדות נגבית לפניהם, ויהיה זה בזמן שדיני נפשות נוהגין.

ופשוט הוא, שכל העריות האלה שקדם זכרן נאמר בהן הכרת בלשון התורה.
והוא אומרו אחר שמנן:
"כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת" (שם כט).
וכן כל מה שהזכרנו מהן שחייבים עליו מיתת בית דין, גם הוא לשון התורה. אבל שינוי מיני המיתה שאמרנו מקצתן בסקילה ומקצתן בחנק ומקצתן בשרפה, הרי יש מהם שבאו בקבלה ומהם מפורשים בכתוב.

וכבר נתבארו דיני כל העריות האלה במסכת סנהדרין ומסכת כריתות ובכמה מקומות ביבמות וכתובות וקדושין.

וכבר נתבאר בריש כריתות שכל חטא שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה – חייבים על "לא הודע שלו" אשם תלוי.

ועניין אומרם "חטאת קבועה" הוא שתהיה מן הבהמה דוקא: כשבה או שעירה. ואם תעיין בכל מצוות לא תעשה ותתבונן בעונשים שנזכרו בכל מצווה ומצווה מהן תמצא, שכל חטא שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת – אותה החטאת – חטאת קבועה.
חוץ משני חטאים שחייבים על זדון כל אחד מהם כרת ועל שגגתו חטאת שאינה קבועה, אלא היא "עולה ויורד"; ואותם שני החטאים הם טומאת מקדש וטמאת קדשיו.
כוונתי באמרי טומאת מקדש: טמא שנכנס לעזרה;
וטומאת קודשיו: טמא שאכל בשר קודש.

וכן יתבאר לך, שכל מצוות לא תעשה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת, חוץ מחטא אחד, והוא: המגדף, שזדונו בכרת ואין חייבין על שגגתו חטאת.

וכן יתבאר לך, שכל אדם שחייב מיתת בית דין – איזו מיתה שתהיה – הרי אותו אדם בכרת גם כן אם לא המיתו אותו בית דין או שלא ידעו בו, חוץ מעשרה שהם מחייבי מיתת בית דין ואין עליהם כרת, והם:
מסית,
ומדיח,
ונביא שקר,
ומתנבא בשם עבודה זרה,
וזקן ממרא,
ובן סורר ומורה,
וגונב נפש מישראל,
ורוצח, ומכה אביו ואמו,
ומקלל אביו ואמו
כל אחד מאלו אם נתקימה עליו העדות – נהרג; ואם לא ידעו בו או שלא היה אפשר לבית דין להרגו – הרי הוא מתיר עצמו למיתה, אלא שאינו עומד בכרת.

דע כללים אלו וזכרם.