רב. ערות אשת אחיך לא תגלה - ספר החינוך

שלא לבוא על אשת אחיו, שנאמר (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה. ואחד אחיו מאביו לבד או מאמו לבד, ובין מן הנשואין ובין מן הזנות אשתו ערוה עליו, שאחיו נקרא מכל מקום. ומכיון שארסה נקראת אשת אח ואסורה, וכל שכן אחר שנשאה, ובין בחיי אחיו ובין אחר מותו היא אסורה עליו משום אשת אח, חוץ מאשת אח שלא הניח בן, שהתורה צותה על זו בפירוש שישאנה האח, וזאת היא מצות יבום כמו שנפרש בעזרת ה’ (מצוה תקצח).

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן.
והעובר עליה ושכב את אשת אחיו חייב כרת אם היה מזיד, ואם שגג חייב להביא חטאת קבועה. וזה יהיה אחר מות אחיו ונשארו לו בנים, או אחר שגרשה, שאלו בחייו בעודה תחתיו, ידוע הוא שדין השוכב את אשת איש מיתתו בחנק. ואין באיסור אשת אח מקום לאסור שניות.

מצווה רג: מצוות לא תעשה, שלא לבא על אשת אחיו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קיב] מצוות לא תעשה, שלא לבוא על אשת אחיו (בין מן האב בין מן האם ואפילו מזנות).
שנאמר: "ערות אשת אחיך לא תגלה" ויקרא יח, טז.

מראי מקומות:
סנהדרין דף נ"ד;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב' הלכה א';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שמ"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ק"ט;
שו"ע אבן העזר סימן ט"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ש"ב.

המצווה השמ"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלבוא על אשת האח,
והוא אומרו:

"ערות אשת אחיך לא תגלה" (שם, טז).

והעובר על לאו זה, בכרת אם היה מזיד;
ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.