מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה השביעית ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלמסור מקצת בנינו לנעבד שהיה מפורסם בזמן מתן תורה שהיה שמו מולך.
והוא אומרו יתעלה:
"ומזרעך לא תתן להעביר למלך" (ויקרא יח, כא).
עבודת עבודה זרה זו הייתה, כמו שנתבאר בפרק ז' מסנהדרין, שמבעיר אש ומלבה אותה, ולוקח מקצת בניו ומוסרו בידי המתעסק בעבודת אותו הנעבד, ומבעירו על אותה האש מצד לצד.

וכבר נכפל הלאו על מעשה זה ואמר: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דברים יח, י). והעובר על לאו זה במזיד – חייב סקילה, וכרת אם לא נסקל; ובשוגג – חייב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.

רח. שלא ניתן מזרעו למלך - ספר החינוך

שלא ניתן קצת מבנינו להעבירם לפני עבודה זרה, שהיו עושין בני אדם בזמן מתן תורה, שהיה שמו מולך, שנאמר (ויקרא יח כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, כלומר מקצת זרעך.

ונכפלה האזהרה במקום אחר, דכתיב (דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. וכך היו עושין, האב מוסרו לכומרים לשם שיקוצם כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים, (ויקרא טו יד) ונתנם אל הכהן. ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המלך, ואחר כך מחזירין אותו לאב, ומבעירין אש גדולה לפני המלך, והאב היה לוקח בנו ומעבירו בלהב האש. וכך אמרו בירושלמי: אינו חייב עד שימסר לכומרים ויטלנו ויעבירנו.
ודעת הרב רש''י זכרונו לברכה (סנהדרין סד, ב) והרמב''ם זכרונו לברכה (עכו''ם ו, ג) שלא היה שורפו, אלא העבודה היתה להעבירו לבד, ומכיון שהעבירו כמו שהיה דרכם להעבירו חייב.
ודעת הרמב’’ן זכרונו לברכה (לויקרא יח כא) שהיה מעבירו בלהב עד שנשמתו יוצאת, וראיותיו בפירוש החומש שעשה.

רמז משורשי ריחוק עבודה זרה דרך כלל כתבתי למעלה בו מה שידעתי בסדר וישמע יתרו (מצוה כו).
והעניין הזה של עבודה זרה זו של מלך, לפי שהיתה עבודה רעה ביותר והיו אדוקין בה הרבה באותו זמן, נתיחדה בה אזהרה מלבד כל האזהרות עבודה זרה הרבה בתורה, וזה נאמר לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.

אבל לפי הנראה לדעת הרמב’’ן זכרונו לברכה (ויקרא כ ה) לא נצטרך לזה, כי הוא סובר שעניין מחודש יש בעבודה זו של מולך מכל שאר עבודה זרה, שבכל עבודה זרה לא יתחייב העובדה בשלא כדרכה אלא בארבע העבודות הידועות, אבל בעניין זה של מולך יתחייב העושה מעשה זה של מולך בכל עבודה זרה, ולפיכך נתיחדה האזהרה בו. ולפי שהעניין מכוער ביותר, החמירה התורה בו כל כך לחייב העושה כן בכל עבודה זרה, אף על פי שאינו דרכה בכך. זהו הנראה לי מכלל דבריו.
וזה העניין שאין החיוב בא אלא במקצת הזרע ולא בכולו, אפשר שהיה מפני שהכומרים השקרנים היו מבטיחין אבי הבן כי על ידי תקרובת בן זה, יצליח שאר זרעו בכל אשר יפנה, ותהיה הברכה והטובה מצויה בביתו, ולרוב תרמיתם, לא רצו מתחילה לקבוע החוק רק במי שישאר לו זרע מלבד אותו שהוא נותן להם, פן ימאנו מלשמוע אליהם, הן לשרפו לגמרי, הן להעבירו בתוך הלהב, כדעת קצת המפרשים, ולמען יבטיחו גם כן על הברכה והטובה בנשארים, ויתפתו אליהם מתוך כך הפתאים, ולכן לא חייבה התורה בעניין, רק כשהוא כעין עבודתן ולא בצד אחר.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין סד א) מסר ולא העביר, העביר ולא מסר פטור, ושאינו חייב עד שיעביר מקצת זרעו ויניח מקצתו, כמו שאמרנו. ושחייב בין על זרעו כשר, בין על זרעו פסול, ושחייב על כל יוצאי ירכו, בנים או בנות, בין בנים או בני בנים, עד לעולם, אבל אם העביר אחיו או אחיותיו או אבותיו או שהעביר עצמו פטור.
ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
בזכרים ונקבות. והעובר על לאו זה במזיד ויש עדים והתראה, נסקל בזמן שדנין דיני נפשות, ואם אין עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת קבועה. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו (מצוה כו), שאיסור עבודה זרה הוא על כל בני העולם כולו בכלל.

מצווה רט: מצוות לא תעשה, שלא ליתן מזרעו למולך - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קיח] מצוות לא תעשה, שלא ליתן מזרעו למולך.
שנאמר: "ומזרעך לא חתתן להעביר למולך" ויקרא יח, כא.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ס'; כריתות דף ב';
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ו הלכות ג'-ה';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ז';
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין מ';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ס"ד.