מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



רלז. שלא לעמוד על דם רעים - ספר החינוך

שלא נמנע מלהציל נפש מישראל כשנראהו בסכנת המיתה והאבדה, ויהיה לנו יכולת להצילו בשום צד, שנאמר (ויקרא יט טז) לא תעמוד על דם רעך.
ואמרינן בסנהדרין (עג א) תניא: מנין לרואה את חברו שטובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטים באים עליו - שהוא חייב להצילו בנפשו, שנאמר 'לא תעמד על דם רעך'. ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דמחייב, אלא מטרח ומיגר נמי אגירי חייב.
ועוד כללו רבותינו ז''ל באזהרה זו שלא לכבוש עדות כדי שלא יאבד חברו ממון. וכן הוא בספרא (סדר קדושים ד ח) מנין שאם נודע לו עדות שאינו רשאי לשתוק עליה, שנאמר ולא תעמוד על דם רעך. ומנין שאם ראיתו טובע בנהר וכו'. ומנין לרודף אחר חברו להרגו, שאתה חייב להצילו בנפשו? שנאמר לא תעמוד וגו'.

שורש מצוה זו ידוע
כי כמו שיציל האחד את חברו, כן חברו יציל אותו, ויתישב העולם בכך, והאל חפץ ביישובו, כי לשבת יצרה, וכבר נתבארו דיני מצוה זו במסכת סנהדרין (עג א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר עליה ונמנע מלהציל, ויש יכולת בידו, עבר על לאו, ואין לוקין עליו לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, דקיימא לן אין לוקין עליו.

מצווה רלח: מצוות לא תעשה, שלא למנוע מלהציל חברו - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קמא] מצוות לא תעשה, שלא למנוע מלהציל את חברו מסכנה.
שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך" ויקרא יט, טז.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ע"ג;
רמב"ם הלכות רוצח פרק א' הלכה יד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה רצ"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קס"ה;
שו"ע חושן משפט סימן תכ"ו;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ע"ח.

המצווה הרצ"ז ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלהמנע מהצלת נפש מישראל
אם נראנו בסכנת מוות ואבדן
ויש לנו יכולת להצילו, כגון: שהוא טובע במים ואנו מיטיבים לשחות ונוכל להצילו, או שגוי רוצה להרגו ואנו יכולים להסיר מה שבלבו או לדחות ממנו הזקו.

ובאה האזהרה מלהתעכב להצילו באמרו יתעלה:
"לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).
ואמרו שגם הכופר עדותו נכלל באזהרה זו, לפי שהוא רואה את ממון אחיו אובד והוא יכול להחזירו לו בכך שיגיד את האמת.

וכבר בא עוד בעניין זה:
"אם לוא יגיד ונשא עונו" (שם ה, א),

ולשון ספרא:
"מנין אם יודע את לו עדות, שאין אתה רשאי לשתוק עליה?
ת"ל: 'לא תעמד על דם רעך'.
ומנין אם ראיתו טובע בנהר, ליסטים באין עליו, חיה רעה באה עליו – חייב אתה להצילו? ת"ל: 'לא תעמד על דם רעך'.
ומנין לרודף אחר חברו להרגו שאתה חייב להצילו בנפשו?
ת"ל: 'לא תעמד על דם רעך'".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת סנהדרין.