המצווה המ"ד ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלגלח את הזקן,
ויש בו חמישה חלקים:
הלחי העליון מצד ימין,
והלחי העליון מצד שמאל,
והלחי התחתון מצד ימין, והלחי התחתון מצד שמאל,
ושבולת הזקן.
וכבר בא הלאו בלשון זה:

"ולא תשחית את פאת זקנך" (שם),

לפי שהכל נקרא זקן. ולא אמר ולא תשחית זקנך, אלא אמר:

"ולא תשחית את פאת זקנך"

רצונו לומר: לא תשחית אף פאה אחת מכלל הזקן.
ובא הפירוש שהן חמש פאות, כמו שחילקנו אותן.
וחייב חמש מלקיות אם גילח הכל, ואפילו גלחן בבת אחת.

ולשון המשנה:

"ועל הזקן חמישה: שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטן,
ר' אליעזר אומר: אם נטלו כלן כאחת – אינו חייב אלא אחת".

ואמרו בתלמוד:

"אלמא קסבר ר' אליעזר לאו אחד הוא".

הרי זו ראיה ברורה שתנא קמא סובר שהם חמישה לאווין וכך היא ההלכה. וגם זה היה דרך כומרי עבודה זרה, כמו שמפורסם היום על דרך כוהנים האירופים שהם מגלחים את זקנם.
והטעם שאין למנותן כחמש מצוות – לפי שהלאו שבה נאמר בלשון יחיד והוא עניין אחד, כמו שביארנו במצווה שלפניה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף מכות;
ומצווה זו אין הנשים חייבות בה.

רנב. שלא להשחית פאת זקן - ספר החינוך

שלא לגלח פאת הזקן. שנאמר (ויקרא יט כז) ולא תשחית את פאת זקנך.
וחמש פאות יש בזקן, ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כולן כאחת ובהתראה אחת, ואלו הן, לחי העליון והתחתון מימין, והעליון והתחתון משמאל הרי ארבעה, ושבלת הזקן, והוא מקום חיבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מונטו''ן הרי חמשה.
ולשון המשנה (מכות כ, א) ועל הזקן חמש שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן.

וכתב המעתיק בשם הרמב''ם זכרונו לברכה
ובאה המניעה בזה באלה המילות ולא תשחית את פאת זקנך, ולא אמר ולא תשחית את זקנך ואף על פי שהכל יקרא זקן, ירצה לומר בזה שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ולוקין על כל אחת מלקות אחת, ואפילו גלחם בבת אחת כולן חייבין עליה חמש מלקיות.

משורשי המצוה
מה שכתבנו במצוה הקודמת להרחיק כל עניין עבודה זרה. וזה גם כן היה מנהג כומרי עבודה זרה להשחית פאת זקנם. ועוד כתב בזה, וזה לשון המעתיק:
ואשר יחייב שלא ימנו חמש פאות שבזקן חמש מצות, הוא בעבור שבאה המניעה במלה נפרדת, והוא עניין נפרד, כמו שבארנו במצוה שלפניה, עד כאן.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כא, א), שאין החיוב אלא בגילוח של תער, שנאמר ולא תשחית - גילוח שיש בו השחתה דוקא, וזהו תער, כן פרשו זכרונם לברכה.
וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ע''ז יב ז) ואם גילח במספרים, פטור. וכמו שנראה העניין כן במסכת נזיר. שאמרו שם (נח ב) אמר רב מקל אדם כל גופו בתער. ואוקמוה במספרים כעין תער, חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל בשר.
ויתר פרטיה מבוארים בסוף מכות (שם).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים
אבל הנקבות מותרות הן בהשחתת זקן אם יש להן שער בהן, כמו שכתבנו למעלה (מצוה רנא). וכן טומטום ואנדרוגינוס אסורין מספק.

מצווה רנג: מצוות לא תעשה, שלא להשחית פאות הזקן - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קנג] מצוות לא תעשה, שלא להשחית פאת הזקן.
שנאמר: "ולא תשחית את פאת זקנך" ויקרא יט, כז.

מראי מקומות:
נזיר דף נ"ז; קדושין דף ל"ה; מכות דף כ';
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י"ב הלכות ז'-ח';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה מ"ד;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין נ"ח;
שו"ע יורה דעה סימן קפ"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ע'.