המצווה השמינית ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו ממעשה האוב.
והוא שמקטיר קטרת ידועה ועושה מעשים מסוימים, ונדמה לו שהוא שומע דיבור מתחת שחיו שעונה למה שישאל עליו – וזה מין ממיני עבודה זרה.
והוא אומרו:

"על תפנו אל האבת" (ויקרא יט, לא).

ולשון ספרא:

"אוב – זה פיתום המדבר משחיו".
העובר על לאו זה במזיד – נסקל;
ואם לא נסקל הרי זה בכרת;
ואם הוא שוגג – חייב חטאת קבועה.

כלומר: העושה אותם המעשים בידו ומתעסק בהם בעצמו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.

רנה. שלא לעשות מעשה אוב - ספר החינוך

שלא לעשות מעשה אוב, ולא נפנה אחריו. כלומר, שלא נשאל בו, שנאמר (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות.
והעניין הוא, שמקטירין קטורת ידועה, ועושין מעשים ידועים, ובאותם העניינים ידמה לאדם שישמע דיבור מתחת השחי שיענה לו במה שישאל, זהו מין אחד ממיניו. ולשון ספרא (קדושים ז י) אוב זה פיתום המדבר משחיו.

משורשי מצוה זו
מה שכתבנו באיסור מנחש ומעונן (מצוה רמט). ומכיון שכל אלו ההבלים גורמין לו לאדם להניח דת האמת העיקרית ואמונת ה’ יתברך, ויפנה אחר ההבל ויחשוב כי כל אשר יקרהו יהיה עליו דרך מקרה, ושיהיה בידו להטיב לעצמו ולסלק מעליו כל נזק באותן שאלות ותחבולות שיעשה, וכל זה איננו שוה לו, כי הכל נגזר מאת אדון העולם, ולפי מעשה הכשר או החטא אשר יעשה האדם יתחדשו עליו מעשים אם טוב ואם רע, וכמו שכתוב (איוב לד יא) כי פועל אדם ישלם לו.
ועל זה ראוי לו לאדם להכין כל מחשבותיו ולכון כל דרכיו, וזו היא מחשבת כל אדם מבני ישראל הטובים. ועוד שיש בעניין זה של אוב וידעוני צד עבודה זרה.
פרטי המצוה בפרק שביעי מסנהדרין [הלכות עבודה זרה פ''ו].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ועשה האוב במזיד ועדים נסקל, ואם אין עדים והתראה בכרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, והנשאל בהן בלאו ואם כיון מעשיו ועשה כמאמרן לוקה.

מצווה רנו: מצוות לא תעשה, שלא לעשות מעשה אוב - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קנה] מצוות לא תעשה, שלא לעשות מעשה אוב.
שנאמר: "אל תפנו את האובות" ויקרא יט, לא.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ס"ה;
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ו' הלכה א', ופרק יא' הלכה יד';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ל"ו;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ל"א;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קלט;
שו"ע יורה דעה סימן קע"ט.