מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הר"ט ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לכבד את החכמים ולעמוד מפניהם כדי להדרם.
והוא אומרו יתעלה:
"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (שם שם, לב).
ולשון ספרא:
"תקום והדרת - קימה שיש בה הידור".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק א' מקידושין, ודע שאף על פי שמצווה זו חובה על כל אדם באופן כללי - כלומר: לכבד את החכמים, ואפילו חכם לחכם השווה לו, כמו שביארו באומרם: "תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה" - יש בה עוד ייחוד ותוספת על התלמיד, והוא:

שכבוד התלמיד לרבו יש בו תוספת גדולה על הכבוד שהוא חובה לכל חכם, ועם הכבוד חייב במורא, לפי שכבר ביארו שחובתו כלפי רבו גדולה מחובתו כלפי אביו, שהרי חייבו הכתוב כבוד ומורא כלפיו. ובפירוש אמרו: "אביו ורבו - רבו קודם".


וכבר ביארו, שאסור לתלמיד לחלוק על רבו - כוונתי במחלוקת: שיצא נגד פסק דינו וייפרד בסברתו וילמד ויורה בלי שירשהו.

ואסור לו לריב עמו ולהתרעם עליו ולדון אותו לכף חובה, כלומר: שיסביר איזו פעולה מפעולותיו או איזה דיבור בסוג מסוגי ההסברות - לפי שאפשר שלא נתכוון לכך.

ובפרק חלק אמרו:
"כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר: בהצותם על ה' (במדבר כו, ט).
כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה, שנאמר: המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' וגו' (שם כ, יג).

וכל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה, שנאמר: לא עלינו תלונותיכם כי על ה' (שמות טז, ח).

וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה" (במדבר כא, ה).

וכל זה ברור, לפי שמחלוקת קורח וריב ישראל ותרעומותם ומחשבתם הרעה לא הייתה אלא עם משה ועליו שהוא רבן של כל ישראל, ועשה הכתוב כל דבר מהם כלפי ה'.

ובפירוש אמרו: "מורא רבך כמורא שמים". וכל זה נלמד ממה שמצאנו שהכתוב ציווה לכבד את החכמים וההורים, כמו שנתבאר בלשונות התלמוד, לא שהיא מצווה בפני עצמה.
והבן זאת.

רנז. מצות כבוד חכמים - ספר החינוך

לכבד החכמים ולקום מפניהם, שנאמר (ויקרא יט) מפני שיבה תקום. ותרגם אונקלוס: מן קדם דסבר באוריתא תקום. והדרת פני זקן פרשו זכרונם לברכה (קידושין לב, ב) אין זקן אלא מי שקנה חכמה, וזה שהוציא הכתוב החכם בלשון זקן, הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו.

משורשי המצוה
לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השורש פרש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברב שניו ראה והבין קצת במעשי ה’ ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, והינו דאמר רבי יוחנן שם בקדושין הלכה כאיסי בן יהודה, וזה שאמרו (סנהדרין פה, א) בתנאי שלא יהיה בעל עבירות, שאם כן מנע עצמו מכבוד.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שאין צריך לומר שמי שאינו חכם חייב בכבוד החכם, אלא אפילו החכם חייב בכבוד החכם, כמו שאמרו זכרונם לברכה (ב''מ לג, א) תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה. ומה שבארו גם כן כי בכבוד הרב על התלמיד יש תוספת גדול על הכבוד שחייב לכל חכם אחר, והפליגו בזה עד שאמרו (אבות דטו) מורא רבך כמורא שמים. ובביאור אמרו אביו ורבו, רבו קודם בכבוד ובאבדה ובמשא ובשביה, אבל אם היה אביו חכם, אף על פי שאינו שקול כרבו אביו קודם. ובפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר (במדבר כו ט) בהצותם על ה’. ושם האריכו בעניין הרבה.

ומה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא, ב), במוראת רבו, שלא ישב במקומו ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל עמו אסור להורות, ואם ראהו עובר על דברי תורה, כיצד ימנענו. והחילוק שבין רבו מובהק, כלומר שרוב חכמתו ממנו, לרבו שאין רוב חכמתו ממנו, ומאימתי חייב לעמוד מפני רבו ומפני חכם אחר, ובאי זה מקום ובאי זה עניין פטור מן הקימה.

ויתר רובי פרטי עניינים אלה בקדושין פרק ראשון ובמקומות אחרים [יו''ד סי' רמד].

וכן מדיני המצוה
העניינים שפטורין מהן החכמים מצד כבודם ומוראם, כגון בנינים וחפירות המדינה וכיוצא בהן, וכן המסין שמטילין המלכים על אנשי הארץ, בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד או שהוא קצוב על כל איש ואיש או שאינו קצוב כלל, מכל זה הם פטורים, שנאמר (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר עליה ביטל עשה ועונשו גדול, למען כי זה יסוד חזק בדת.

מצווה רנח: מצוות עשה לכבד לומדי תורה וזקן - ספר מצוות ה'

(עשה קב) מצוות עשה לקום מפני שיבה ולכבד תלמיד חכם ולקום מפניו.
שנאמר: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ויקרא יט, לב.
מראי מקומות:
קדושין דפים ה', ל"ב; ערובין דף ס"ב; בבא מציעא דף ל"ג; סנהדרין דפים ה', ק"ט;
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרקים ה'-ו';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ר"ט;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין י"ג;
שו"ע יורה דעה סימנים ר"מ-רמ"ד;
ספר מצוות קט ן חילק מצווה זו לשתים בסימן נ"א כתב לקום מפני זקן, ובסימן נ"ב כתב להדר פני זקן.