רס. שלא לקלל אב ואם - ספר החינוך
שלא לקלל אב ואם, שנאמר
(ויקרא כ ט) איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'.
והאמת שעיקר האזהרה בקללת אב ואם אינה מן המקרא, כי בכאן לא יזכיר רק העונש במקלל, וכן מה שכתוב בסדר משפטים
(שמות כא יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת. שם גם כן לא דבר אלא בעונש, וזהו שאמרו במכלתא:
ומקלל אביו ואמו וגו', עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר אלהים לא תקלל. אם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואם בור הוא, הרי הוא בכלל לא תקלל חרש. הרי אתה דן בנין אב משלושתן וכו', עד הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מזהר על קללתן, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.
וכן אמרו גם כן בספרא
(קדושים י ז) איש איש אשר יקלל, עונש שמענו וכו', כמו הלשון אשר במכלתא בשוה, ומפני שאין לאזהרה זו לאו מיוחד אלא שהוא יוצא מכלל שלושה לאוין כתבתיו על מקרא זה שמדבר בעונש.
וכמו כן כתבו
הרמב''ם זכרונו לברכה במקלל אביו ואמו מות יומת שהוא מדבר בעונש.
כתבתי במשפטים במצות לא תעשה
(מצוה מח) שלא לקלל הדינים.
כגון מה שאמרו
(סנהדרין פה, ב) שחיוב קללת האב והאם הוא בין בחייהם או אפילו אחר מותם, מה שאין כן בהכאה, שאין החיוב בה כי אם בחיהם, אבל לאחר מיתה פטור על הכאתם.
ומה שאמרו
(שבועות לה, א) שאין חיוב מיתה לבן עד שיקללם בשם מן השמות המיחדים, אבל המקללן בכינוי פטור מסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת אדם כשר.
ומה שאמרו
(מכות סב) שהמקלל אבי אביו או אבי אמו, דינו כמקלל אחד משאר הקהל, והאב שנתחייב שבועה אין הבן משביעו בשבועת האלה אלא משביעו שבועה, שאין בה אלה, ואמרו גם כן שאסור לבזותו כלל, שלא על הקללה הקפידה תורה אלא על הבזיון, והמבזהו הרי הוא בארור, שנאמר
(דברים כז טז) ארור מקלה אביו ואמו. ויש לבית דין להכות העושה זה ולעונשו כפי הראוי.
ויתר פרטיה, בפרק שביעי מסנהדרין [יו''ד סימן רמא].
וכן בטומטום ואנדרוגינוס. ושתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו, אף על פי שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא. ולפי הדומה שממזר חייב על קללת אביו ואמו, שהרי הוא ראוי לירש אותם מדין תורה,
ודין בן כשר יש לו גם כן לעניין אבלות ולכל דבר, אבל הבן מן השפחה ומן הנכרית, אינו חייב על קללתן.
וכן גר שהורתו שלא בקדושה, אף על פי שנולד בקדושה, כגון שנתגיירה אמו כשהיתה מעוברת אינו חייב על קללת אביו, וכשם שאינו חייב על קללת אביו, כך אינו חייב על קללת אמו אף על פי שהיתה יהודית כשילדתו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה ומקלל אביו ואמו, את שהוא חייב על אביו חייב על אמו וגו'. ואין להקשות על דרשה זו משתוקי, שחייב על אמו לבדה, לפי שאין האב ידוע וניכר.
והגר אסור לקלל אביו הגוי מדרבנן, כדי שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקלה. אבל העבד אין לו יחוס, והרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר, ואף לאחר שנשתחרר.
ועובר על זה וקיללם בשם מן השמות נסקל, והוא שיש שם עדים והתראה כמו שידוע בכל המצות; ואם קללם באחד מן הכנויין לוקה.
מצווה רסא: מצוות לא תעשה, שלא לקלל אב ואם - ספר מצוות ה'
[לא תעשה קנח] מצוות לא תעשה, שלא לקלל אב ואם.
שנאמר: "איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'
ויקרא כ, יט. ונאמר: ומקלל אבין ואמו מות יומת"
שמות כא, יז.
מראי מקומות:
סנהדרין דפים ל"ג, ס"ז, פ"ה; שבועות דף ל"ז;
רמב"ם הלכות ממרים פרק ה';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה, שי"ח;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין רי"ח;
שו"ע יורה דעה סימן רמ"א.
המצווה השי"ח ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהר כל אדם ממנו מלקלל את הוריו.
העונש מפורש בתורה,
והוא אומרו:
"ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז),
והוא מכלל הנסקלין ואפילו קילל אחד מהם בשם לאחר מותו במזיד – נסקל אבל האזהרה לא נתבארה בכתוב בפירוש, שלא אמר: לא תקלל אביך; אלא כבר קודם שבאה האזהרה מלקלל כל אדם מישראל – וזה כולל את האב וזולתו.
ובמכילתא אמרו:
",מקלל אביו ואמו מות יומת', עונש שמענו, אזהרה מנין?
ת"ל: אלהים לא תקלל'.
אם דיין הוא אביך – הרי הוא בכלל אלהים;
ואם נשיא הוא- הרי הוא בכלל נשיא;
ואם בור הוא 'לא תקלל חרש'.
הרי אתה דן בנין אב משלושתן וגו' עד הצד השווה שבהם שהם 'בעמך'
ואתה מזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מזהר על קללתו".
ובספרא:
",כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו' וגו' (ויקרא כ, ט) עונש שמענו, אזהרה לא שמענו! ת"ל: 'אלהים אל תקלל'",
שווה ללשון המכילתא. וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפ"ז מסנהדרין.
