המצווה הל"ב ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו לגדל זרע אהרון ולכבדם ולרוממם
ולייחס להם מעלת קדושה וכבוד: ואפילו יסרבו לכך - לא נשמע להם. כל זה לשם כבוד לה' יתעלה, כיון שלקחם לעבודתו והקרבת קורבנותיו.

והוא אומרו:

"וקידשתו כי את-לחם אלוהיך הוא מקריב קדוש יהיה-לך" (ויקרא כא,ח).

ובא הפירוש: "וקידשתו" - "לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון (בתורה), ולברך ראשון, לטול מנה יפה ראשון".
וגם לשון ספרא:

"וקידשתו" - "על כורחו";

כלומר, שמצווה זו נצטווינו בה אנחנו ואינה תלויה ברצון הכהן.

וכך אמרו:

"קדושים יהיו לאלהיהם" (שם שם, ו) - "על כרחם";
"והיו קדש" - לרבות בעלי מומין";

שלא נאמר, כיון שזה אינו ראוי להקריב לחם אלוהיו,
מדוע נעדיפנו ונחלק לו כבוד וגדולה?
לפיכך אמר:

"והיו קודש" - הזרע המכובד כולו - תמים ובעל מום.

וכבר נתבארו התנאים הראויים להם, ואז צריך לנהוג עימהם מנהג זה, במקומות מפוזרים בגמרא מכות וחולין ובכורות ושבת וזולתן.

רסט. מצות קידוש זרע אהרן - ספר החינוך

לקדש זרע אהרן. כלומר, לקדשם ולהכניסם לקורבן, וזהו עיקר העשה. וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה, לא נשמע אליהם. וזה כולו לכבוד ה’ יתעלה, אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו, שנאמר (ויקרא כא ח) וקידשתו - לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ולשון ספרא (א יג) וקדשתו - על כרחו, כלומר, שזאת המצוה אנחנו נצטוינו בה, ואין זה בבחירת הכהן. ועוד אמרו: 'קדושים יהיו לאלהיהם' - על כורחם, 'והיו קודש' - לרבות בעלי מומין. שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם, למה זה נקדימהו ונכבדהו? על כן אמרו והיו קודש, כלומר הזרע הוא מיוחס כולו, תמים ובעל מום.

משורשי המצוה
לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים, נזכר ונקבע במחשבתנו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעלה והרצון הטוב, תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו והוא חפץ בברכה כאשר הודענו כמה פעמים.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (גטין נט, א), שסדר קריאת התורה בציבור, זהו שכהן קורא ראשון לעולם, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ואם אין שם כהן נתפרדה חבילה, ואם אין שם לוי כהן קורא שני פעמים, וכהן אחר כהן לא יקרא, משום פגמו של ראשון, ולוי אחר לוי לא יקרא, משום פגם שניהם, וכבוד זה נעשה להם, כשראויין לכך. אבל אם היו בעלי עבירות, נמנעים מכבוד.
וכבר אמרו זכרונם לברכה (הוריות יג, א) שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ועכשו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמתו, ועקב ענוה יראת ה’.
ויתר פרטיה, נתבארו במקומות חלוקים מן גמרא מכות וחולין ובכורות ושבת וזולתם.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
שמצוה על כולן לכבד זרע אהרן. ועובר על זה ולא כבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד ביטל עשה זה.

מצווה רע: מצוות עשה לקדש כהנים ולחלוק להם כבוד - ספר מצוות ה'

(עשה קו) מצוות עשה לחלוק כבוד לכהן.
שנאמר: "וקדשתו וגו'" ויקרא כא, ח.
מראי מקומות:
גיטין דף נ"ט;
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה ל"ב;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קע"א;
שו"ע אורח חיים סימן קל"ה, קס"ז, ר"א.