המצווה הקס"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהר כהן גדול בלבד מלישא אלמנה.
והוא אומרו יתעלה:

"אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח" (שם, יד).

וכפל לאו זה בכהן גדול בגרושה וחללה וזונה לעניין שביארוהו בגמרא קדושין, והוא:

שאם ארע שתהיה אשה אחת אלמנה וגרושה וזונה וחללה,
ובעלה כהן גדול – לוקה ארבע מלקיות;
ואם בעלה כהן הדיוט לוקה שלוש.

ושם אמרו:

"אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדר –
חייב על כל אחת ואחת",

וביארו שזה באשה אחת. ועניין אומרם "כסדר", שחלו אלו עניינים לפי הסדר שבפסוק, שתהיה תחילה אלמנה, ואחר כך גרושה, ואחר כך תהיה חללה, ואחר כך תהיה זונה. והוצרכנו לזה, מפני שהיא אשה אחת ובבעילה אחת אנו רוצים לחייבו ארבע מלקיות אלו.

וכלל הוא אצלנו: אין איסור חל על איסור אלא אם כן היה איסור מוסיף או איסור כולל או איסור בת אחת, כמו שביארנו במקומו במסכת כריתות בפירושנו, ואם יהיו על הסדר, יהיה בכולם איסור מוסיף, כמו שנתבאר שם.

אבל אם היו גופים רבים, כגון שבעל אשה אלמנה ואשה אחרת חללה ואשה אחרת זונה ואשה אחרת גרושה – אין צריך לומר שהוא לוקה על כל אחת ואחת. ונשאר שתקשה ותאמר: כיון שהכלל אצלנו: אין לוקין על לאו שבכללות – מדוע לוקה על כל אחת ואחת, והרי כולן מוזהר עליהן בלאו אחד?

דע שבגלל עניין זה כפל את הלאו בכהן גדול על גרושה וזונה וחללה – להשמיענו שדינו בהן כמו דין כהן הדיוט שלוקה על כל אחת ואחת, ונתחייב כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת, כיון שנתייחדה אחת מהן בלאו אחד, נעשו כולן לחלק, והוא אומרו: "ואשה גרושה מאישה לא יקחו" (שם כא, ז).

הואיל וייחד הגרושה בלאו, והרי הוא לוקה על הגרושה בפני עצמה, כך לוקה על זונה בפני עצמה, ועל חללה בפני עצמה. וזהו עניין אומרם בגמרא קדושין:

"כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט, כך חלוקה בכהן גדול".

ושם נתבאר, שאם הנשים גופין מחלקין – לוקה על כל אחת ואחת, בין שהיו על הסדר או שלא על הסדר. הנה נתבאר לך שהלאו על כל אחת מהן המצווה בפני עצמה, ולפיכך לוקה על כל אחת ואחת.
ושם נתבאר שאין כהן הדיוט חייב מלקות משום אחת מהן עד שיקח ויבעול,
והוא אומרם:

"בעל – לוקה, לא בעל – אינו לוקה;
מה טעם קאמר: מה טעם 'לא יקח'?
משום 'לא יחלל'".

וכבר נתבארו דיני ארבע מצוות אלו בשלמות ביבמות וקידושין.

רעג. שלא ישא כהן גדול אלמנה - ספר החינוך

שלא ישא כהן גדול לבד אלמנה, שנאמר (ויקרא כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח.

ולא היה צריך הכתוב לחזור איסור גרושה וחללה זונה בכהן גדול, שדרך כלל נאסרו על כל כהן, והוא ראש הכהנים, ועל כן פרשו זכרונם לברכה (קדושין עז א), כי ללמד לנו עניין זה, בא כפל האזהרה בגרושה וחללה זונה בכהן גדול. ואמרו בגמרא קדושין (שם), שבא ללמד שבזמן שיקרה שיהיו כל איסורין אלו באשה אחת כסדר הזה, שבתחילה תתאלמן ואחר כך תתגרש ואחר כך תתחלל ואחר כך תעשה זונה, ובא עליה כהן גדול, שחייב על ביאה אחת ארבע מלקיות, והוא שהוזהר בארבעה לאוין. ואם בא עליה כהן הדיוט לוקה שלוש.
והטעם שיתחייבו עליה הרבה מלקיות כשהיא כסדר הזה, לפי שיש בה בעניין זה איסור מוסיף, וכמו שכתבנו למעלה (מצוה רסח) סמוך במצות איסור גרושה לכהן, שאין איסור חל על איסור אלא כשיהיה איסור מוסיף או איסור כולל או איסור בבת אחת, כמו שמתבאר במסכת כרתות (יד, ב). ואין צריך לומר, שאם בעל ארבע נשים, ואחת מהן אלמנה ואחת גרושה ואחת חללה ואחת זונה, והותרה על כולן, שחייב ארבע מלקיות, בין שיבוא עליה כסדר או שלא כסדר, הואיל והן גופין מחולקין.

ואם תשאל ותאמר: ואיך ילקה הרבה מלקיות בין באשה אחת בין בהרבה, והא קימא לן אין לוקין על לאו שבכללות, שהרי זה לאו שבכללות הוא, שהרי בכולן באה המניעה בלאו אחד, וכמו שכתוב למעלה (מצוה ז) לדעת הרמב''ם זכרונו לברכה.
התשובה: דע שכבר בארו זכרונם לברכה עניין זה, וזהו אמרם בגמרא קדושין (עז, ב) במה שכתוב בכהן הדיוט ואשה גרושה מאישה לא יקחו, שמפני כן נפרדה הגרושה בלאו, ללמד שמלקין על הגרושה בפני עצמה וכמו שמלקין על הגרושה בפני עצמה, כך מלקין על החללה ועל הזונה בפני עצמה. ואמרו שם כשם שחלוקה גרושה וחללה וזונה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול, וללמד דברים אלו נכפלה המניעה בכהן גדול, כמו שאמרנו.

משורשי המצוה
לפי שיש בנישואי האלמנה מחשבות זרות, כעין מה שאמרו זכרונם לברכה (פסחים קיב, א), שבחור שנשא האלמנה שלוש דעות יש במיטה וכו'.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נט, א) שאלמנה היא נקראת אפילו מן הארוסין, וכהן גדול שמת אחיו אפילו מן הארוסין, הרי זה לא ייבם אלא חולץ. היתה מקודשת ספק קדושין ומת ארוסה, הרי זו ספק אלמנה ואסורה, שכל ספק בדאורייתא אסור הוא מן התורה, ועל כן אמרו זכרונם לברכה בכל מקום, שספקא דאורייתא לחומרא.
ויתר פרטיה, ביבמות וקדושין.

וכהן גדול העובר על זה וקידש אלמנה ובעלה, לוקה שתי מלקיות: אחת, משום 'אלמנה לא יקח', ואחת משום 'לא יחלל זרעו', שהוא לאו בפני עצמו, וכמו שנכתוב אותו בסמוך (מצוה רעד). אבל קידש אותה ולא בעלה אחר כך, אינו לוקה כלל, ואפילו משום 'לא יקח', וכמו שאמרו שם בקדושין (עח, א): בעל - לוקה, לא בעל - אינו לוקה, דמה טעם קאמר 'לא יקח'? משום 'לא יחלל'. אבל בעל האלמנה אף על פי שלא קידשה, לוקה אחת משום לאו ד'לא יחלל' שהרי חיללה לאלמנה ועשאה זונה. והוא מוזהר שלא יחלל כשרים, שבכלל לאו ד'לא יחלל' משמע, שכן פרשו זכרונם לברכה 'ולא יחלל' - לא לה ולא לזרעו. וכן אמרו שם בקדושין: ומודה רבא בכהן גדול באלמנה, שאם בעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא? 'ולא יחלל זרעו' אמר רחמנא, והרי חילל. כלומר דבכלל 'ולא יחלל' משמע דלא יחלל כשרים, ולא יחלל זרעו.

מצווה רעד: מצוות לא תעשה, שלא יקח כהן גדול אלמנה - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קסז] מצוות לא תעשה, שלא יקח כהן גדול אלמנה.
שנאמר: "אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח" ויקרא כא, יד.

מראי מקומות:
יבמות דף נ"ט; קידושין דף ע"ז;
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ז הלכות ט'-יב';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה קס"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קכ"ד.