מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הששית ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלעבוד עבודה זרה אפילו בזולת ארבע העבודות הנזכרות
– אך בתנאי שיהא זה כדרכה, כלומר: שיעבדנה במה שדרך אותו הנעבד להעבד, כגון שיפעור עצמו לפעור או יזרוק אבן למרקוליס.

והוא אומרו יתעלה באזהרה על כך:
"ולא תעבדם" (שמות כ, ג).
ולשון המכילתא:
"לא תשתחוה להם ולא תעבדם" –
לחייב על העבודה בפני עצמה, ועל ההשתחוויה בפני עצמה.

לפיכך מי שזורק אבן לפעור או פוער עצמו למרקוליס – אינו חייב לפי שאין זו עבודתו, שהרי אמר יתעלה: "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני" (דברים יב, ל). העובר על לאו זה במזיד – חייב סקילה וכרת, ובשוגג קרבן.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.
ושם אמרו:
"שלוש כריתות בעבודה זרה למה?
אחת לכדרכה, ואחת לשלא כדרכה, ואחת למלך".

כלומר: שהעובד לאיזה דבר שהוא ממיני עבודה זרה באיזה מין שיהיה ממיני העבודה – הרי זה חייב כרת, בתנאי שיעבוד כדרכה, כלומר: בדבר שדרכה להעבד בו, כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס, ומעביר שערו לכמוש.

וכן מי שעבד באחת מארבע עבודות לאיזה נעבד שיהיה – הרי זה חייב כרת, אף על פי שאין דרך עבודתו בכך, כגון אם הקריב לפעור או השתחווה למרקוליס – וזהו 'שלא כדרכה'.

והכרת השלישי הוא ב'במעביר באש למלך' כמו שאבאר.

מצווה כט: מצוות לא תעשה, ולא תעבדם - ספר מצוות ה'

[לא תעשה יז] מצוות לא תעשה, שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרך לעבדה.
שנאמר: "ולא תעבדם" שמות כ, ה.

מראי מקומות:
סנהדרין דף ס"ג; עבודה זרה דף נ';
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ג';
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ו';
(עשה ע"ש השגת רמב"ן לא תעשה ה' שסובר כי לא יהיה לך ולא תעשה לך ולא תשתחוה ולא תעבדם כולם אינן אלא לא תעשה אחת); ספר מצוות גדול לאוין י"ז; ועיין ברבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין י"ח שהוציא ואפשר גם הרמב"ם דעתו שמגפף ומנשק יוצא מפסוק זה אלא שאינו לאו בפני עצמו; ועיין לקמן בלאוין דרבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול סימן ב';
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ס"ב, eס"ג.

כט. שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרכה להיעבד - ספר החינוך

שלא נעבוד שום עבודה זרה בעולם בדברים שדרכה שעובדים אותה המאמינים בה. ואע''פ שאין עבודתה באחת מארבע עבודות שאמרנו למעלה, מכיוון שעבדה במה שדרכה להעבד חייב. ואע''פ שעבודתה דרך בזיון, כגון הפוער לפעור, וזורק אבן למרקוליס, ומעביר זרעו לכמוש, שנאמר (שמות ז ה) ולא תעבדם, כלומר במה שדרכן להעבד, איזו עבודה שתהיה.

שורשה ידוע.

דיניה
כגון מי שעבדה דרך עבודתה לכוונת ביזיון, מה דינו, (סנהדרין סד, א) ושאר פרטיה במסכת עבודה זרה

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
ועובר עליה במזיד ויש עדים, נסקל. ומבואר דין זה גם כן בפרק ז' מסנהדרין.
שתי מצות אלה שמנה הרמב''ם ז''ל, שהן השתחואה לעבודה זרה וכן שלא לעבדה במה שדרכה לעבדה, יכללם הרמב’’ן ז''ל בלאו דלא יהיה לך וכמו שכתבנו למעלה (במצוה כז) נמצא, שיסלק שתי מצות בכאן מחשבונו של הרב רבי משה בן מימון ז''ל.