מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הק"א ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלשחוט בהמה ובנה ביום אחד בין בקודשים בין בחלין.
והוא אומרו יתעלה:
"אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח).

ומי שעבר ושחט לוקה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בשלמות בפרק ה' מחולין.

רצד. שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד - ספר החינוך

שלא נשחט בהמה ובנה ביום אחד, בין בקודשים בין בחולין, שנאמר (ויקרא כב כח) אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

משורשי המצוה
שיתן האדם אל לבו כי השגחת ה’ ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומם, ועל כן לא יבטל מן המינין לגמרי כל ימי עולם, ואף על פי שהשגחתו על מין האדם בפרט, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ''אשה כי תזריע'' (מצוה קסט), לא כן מיני שאר בעלי חיים, אלא דרך כלל במין ישים השגחתו ברוך הוא. ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו ביחד, לרמז זה.
ועוד נוכל לומר בעניין על צד הפשט כמו כן, שהוא לקבוע בנפשותינו מידת החמלה ולהרחיק מידת האכזריות שהיא מידה רעה, ולכן אף על פי שהתיר לנו האל מיני בעלי חיים למחיתנו, צונו לבל נהרוג אתו ואת בנו ביום אחד, ולקבוע בנפשנו מידת החמלה.

דיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין פב, א) שאין חילוק בין אותו ואת בנו, או בנו תחילה ואחר כך האם.
ומה שאמרו (שם פג, א). דבארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו, אמה מכרתי לשחוט, לפי שבארבעה זמנים אלו, כל הקונים מן הסתם לשוחטן לשעה קונים, ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי, אף בערב יום הכפורים בגליל. והא דתנן צריך להודיעו דוקא המוכר צריך להודיע הדבר, אבל הלוקח אינו צריך לשאול, משום דספק ספיקא הוא עליו: שמא אין לה אם, ואם יש לה שמא לא מכרה לשחוט.
ומה שאמרו (שם פב א) דשניים שלקחו פרה ובנה, שזה שלקח ראשון ישחט ראשון, ואם קדם השני ושחט שלא כדין, איסור הראשון לשחוט.
ודין השוחט פרה ושני בניה או שני בניה ואחר כך היא, וכן היא ובתה ובת בתה. ומותר לשחוט האם עם בת בתה, שלא אסר הכתוב אלא אותו ואת בנו.
ומה שאמרו שאם שחט האם ובת בתה, ואחר כך הבת שאין סופג אלא ארבעים, ואף על פי שבשחיטת בת זו עובר שני לאוין משום אותו ואת בנו, ובנו ואותו, מכל מקום חד מעשה הוא.
ומה שאמרו זכרונם לברכה, (שם עח, ב) שאיסור אותו ואת בנו אינו נוהג אלא בנקבות, שאמרו בפירוש בנו, מי שבנו כרוך אחריו דהינו הנקבה.

ומכל מקום הכי אסיקנא בחולין (עט א) עם הפירושים הטובים, שאם נתברר לנו הדבר שהוא אביו ודאי, שאין שוחטין אותו עם בנו ביום אחד, משום דפסקינן שם הלכה כרבי יהודה. ורבי יהודה לפי הנשמע מדבריו ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אם לא, מדקאמר לעניין כלאים בפרדות אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה, ואי הוה סבירא ליה דאין חוששין ודאי לזרע האב, לא היה אומר כן. אלא הכי הוה ליה למימר, אין מרביעין עליה אלא מינה, מצד אם. אלא ודאי לרבי יהודה ספוקי מספקא ליה, וכי קאמר אין חוששין לזרע האב, כונתו לומר שלא נחוש לזרע האב להקל בדבר, אבל להחמיר ודאי נחוש לזרע האב. ובכל מקום שיהיה חומרא כשנאמר שלא נחוש, אז נאמר שאין חוששין לו, דכיון דספוקי מספקא ליה אזלינן לחומרא בכל מקום. ולפי זה, היכא שאנו יודעין ודאי הזכר. נחוש לו בעניין אותו ואת בנו.
ויתר פרטיה, בחולין פרק שמיני [י''ד סי' ט''ז].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ושחט אותו ואת בנו ביום אחד או בנו ואותו, חייב מלקות.

מצווה רצה: מצוות לא תעשה, שלא לשחוט בהמה ובנה ביום אחד - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קפו] מצוות לא תעשה, שלא לשחוט בהמה טהורה וולדה ביום אחד.
שנאמר: "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" ויקרא כב, כח.

מראי מקומות:
חולין דף פ"ה;
רמב"ם הלכות שחיטה פרק י"ב;
רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה ק"א;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין קמ"ט;
שו"ע יורה דעה סימן ט"ז;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קס"ז.