מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



רצח. שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח - ספר החינוך

שלא נעשה מלאכה ביום ראשון של חג הפסח שהוא יום חמשה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כב ז) ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.
וכבר הזהיר על זה הכתוב בסדר בא אל פרעה בצווי חג הפסח, שנאמר שם (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם. וזה המקרא הביא הרמב''ם זכרונו לברכה במנינו. אבל אני כתבתי זה האחר, כדי שיהיו המועדות סדורים בסדר אחד, והכל עולה לעניין אחד.

ואמר הכתוב כאן 'מלאכת עבודה', ולא אמר 'כל מלאכה', לפי שצורכי אוכל נפש התירו לעשות ביום טוב, כמו שבא בכתוב במקום אחר (שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. וזהו פירוש מלאכת עבודה, כלומר מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש, כעניין שנאמר ובכל עבודה בשדה (שמות א יד). וכן ''קין היה עבד אדמה'' (בראשית ד ב), ''מלך לשדה נעבד'' (קהלת ה ח), ''עבד אדמתו'' (משלי יב יא), אבל המלאכה שהיא לאוכל נפש, כמו הבישול וכיוצא בו, מלאכת הנאה היא, לא מלאכת עבודה.
כן פרש הרמב’’ן זכרונו לברכה (ויקרא שם), וכתב עוד שזה הפירוש מתבאר בתורה, כי בחג המצות שאמר תחילה כל מלאכה לא יעשה בהם בסדר בא אל פרעה, הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ובשאר כל ימים טובים יקצר, ויאמר 'כל מלאכת עבודה לא תעשו', לאסור כל מלאכה שאיננה אוכל נפש, ולהודיע שאוכל נפש מותר בהן, ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים 'כל מלאכה', ולא יפרש בהן היתר אוכל נפש, כי מלאכת עבודה ילמד על זה.

אבל בפרשת כל הבכור בחג המצות אמר (דברים טז ח), וביום השביעי עצרת לה’ אלהיך לא תעשה מלאכה. והטעם מפני שכבר התיר בו בחג זה בפירוש אוכל נפש בסדר בא אל פרעה, ואחר כך בסדר זה הזכיר מלאכת עבודה דמשמע בו גם כן היתר אוכל נפש, ולפיכך כשחזר והזכירו פעם אחרת בפרשת כל הבכור, לא הוצרך לומר בו עוד ביאור, והזכיר מלאכה סתם, וסמך על הידוע. ומכל מקום, לא אמר כל מלאכה כמו בשבת ויום הכפורים, אבל אמר 'מלאכה' כלומר, המלאכה אשר הזהרתיך עליה.

משורשי המצוה
כדי שיזכרו הנסים הגדולים שעשה ה’ יתברך להם ולאבותיהם, וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם, כי מתוך השביתה מעסקי העולם, יהיו פנויים לעסוק בזה. שאילו היו מותרין במלאכה, ואפילו במלאכה קלה, היה כל אחד ואחד פונה לעסקו, וכבוד הרגל ישכח מפי עוללים גם מפי הגדולים.
ועוד יש תועלות רבות בשביתה, שמתקבצין כל העם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי ספר, וראשי העם ידריכום וילמדום דעת. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה לב, א) משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בהלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת [והלכות חג בחג].

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (ביצה כח, ב), שאף על פי שהתיר הכתוב המלאכות לצורך אוכל נפש, דוקא הדברים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון לישה, שחיטה, אפיה, בישול, שכל אלו המלאכות נפסלות קצת בשהייתן. וכמו כן מזה הטעם התירו לדוך סממנים ביום טוב משום דמפיגי טעמיהו בשהייה אחר שהן נדוכין. אבל המלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ואינן מקבלות בזה שום הפסד, כגון קצירה, דישה. ברירה, טחינה, רקידה, וכיוצא בהן, אסור לעשותן ביום טוב. ואינן בכלל צורכי אוכל נפש כלל, ולוקין עליהם כחרישה בשדה שהיא מלאכת עבודה באמת.
ועוד ביארו המפרשים האחרונים עניין זה ואמרו כן, דלא נקרא צורך אוכל נפש, אלא מה שנעשה ליומו. כלומר לזמן מועטף כמו בישול ואפיה וכיוצא בזה, כמו שאמרנו. וכן מה שדעתו של אדם סומכת בו להכינו לשעתו, לאפוקי צידה שאין דעתו של אדם עליה, דשמא לא תזדמן לו צידה היום.
ועוד אמרו, דכי שרינן אוכל נפש במה שנעשה לשעתו, כמו שאמרנו, דוקא כשאדם משתמש בגופה של מלאכה, אבל אם משתמש בסילוקה של מלאכה אסור. וזהו שאסרו זכרונם לברכה (שם כב, א) לכבות הבקעת, אף על פי שדעתו לכבותה כדי שלא תתעשן הקדרה. ולעניין צלית בשר על הגחלים, דהינו, בשרא אגמרי הנזכר בגמרא (שם כג, א), אף על פי שהאש מתכבה בלחות הבשר, אין זה נקרא משתמש בסילוקה של מלאכה, כי צורך הצליה לעשותה כן ומשתמש בגופה של מלאכה הוא ושרי.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם יב, א), שאין בכלל היתר צרכי אוכל נפש דוקא מה שהוא אכילה ושתיה לבד, אלא אף כל דבר הצריך לו לאדם בו ביום, שהוא דבר מצוה, כגון קטן למולו, ולולב לצאת בו, וכן ספר תורה לקרות בו, דכל יומא ויומא זמן תורה הוא, ובין שאינו דבר מצוה אלא צרכי הגוף לבו ביום, כגון רחיצת רגלים במים חמין שהוחמו ביום טוב או לעשות מדורה להתחמם בה, כל דברים אלו מותרין, ובכלל היתר דאוכל נפש נינהו. כן פרשו הדבר חכמינו זכרונם לברכה (רמב''ם הל' יום טוב א טז).

ומיהו דוקא דברים השוים בכל גוף אדם הוא שנתיר, ונאמר שהוא בכלל היתר זה של אוכל נפש, כגון רחיצת רגלים, דכולי עלמא רחצי הכי לפעמים. אבל מה שאינו שוה לכל אדם, כגון מוגמר, דלאו כלי עלמא מגמרי כדאמרינן בכתבות (ז, א), ודאי אסור הוא וכל כיוצא בזה.
ודוקא בעניינים אלו בעינן שיהיה העניין שוה בכל אדם, אבל לעניין אוכלין, אפילו מאכל שאין דרך לעשותו אלא המלכים והשרים הגדולים, מותר לעשות אותו כל אדם, דמכל מקום, עיקר אכילה, דבר השוה בכל נפש היא.
וכן מה שאמרו (ביצה ב, ב) באיסור הכנה, דאין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכין ליום טוב, ולא משתכחא איסור הכנה מדאורייתא לדעתי כי מעיינת שפיר בדברי הגמרא, כי אם בביצה בלבד, ועיקר איסורה הוא בשנולדה ביום טוב שלאחר שבת, או בשבת שלאחר יום טוב, בהכי מתוקמא הכנה דרבה בביצה, ובהכי אסירא אסורא דאורייתא, ולא בעניין אחר. דהא אסרינן לה כשנולדה בשבת ליום טוב שלאחריו, או בנולדה ביום טוב לשבת שאחריו, וכן בשנולדה ביום טוב עצמו מדרבנן הוא אסורא, והכל משום גזרה דנולדה ביום טוב שלאחר שבת כדאמרן. ויאריך העניין אם באתי לכותבו בביאור רחב. ובמקומו בריש ביצה הארכתי בו כאשר למדוני רבותי, ישמרם אלי.

ודין מכשירי אוכל נפש שאסור לעשותן, משום דכתיב (שמות יב טז) הוא לבדו ולא מכשיריו,
ודין זימון הגוים (שם כא, ב) ביום טוב שאסור, דכתיב לכם ולא לגוים, וכן אין אופין שום דבר לכלבים, דכתיב לכם ולא לכלבים.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם ד, ב), בשני ימים של גליות דביצה שנולדה בזה מותרת בזה, ומה שנתלש מן הקרקע בזה דמותרת בזה, דשתי קדושות הן, ומה שאינו כן בשני ימים טובים של ראש השנה.
ויתר פרטיה רבים יתבארו כולן בארוכה במסכת הבנויה על זה והיא מסכת יום טוב [א''ח סימן תצה].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
והעובר על זה ועשה מלאכה ממלאכות האסורות ביום טוב במזיד חייב מלקות.

מצווה רצט: מצוות לא תעשה, שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח - ספר מצוות ה'

[לא תעשה קפח] מצוות לא תעשה, שלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח.
שנאמר: "כל מלאכת עבודה לא תעשו" ויקרא כג, ז.

מראי מקומות:
ביצה דף ח'; מכות דף כ"א;
רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות לא תעשה, שכ"ג;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ע';
שו"ע אורח חיים סימן תצ"ה;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן קצ"ד.

המצווה השכ"ג ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם

האזהרה שהוזהרנו מלעשות מלאכה ביום ראשון של חג הפסח,
והוא אומרו:
"כל מלאכה לא-יעשה בהם" (שמות יב, טז).