שט. שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות - ספר החינוך
שלא לעשות מלאכה ביום עצרת, שזהו יום ששי בסיון, שנאמר
(ויקרא כג טו טז) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום וגו'.
ופירוש 'ממחרת השבת' - כלומר, מוחרת יום טוב ראשון של פסח, שבו דיבר תחלה. דאי בשבת בראשית אם כן לא יודיעונו איזהו.
ונמצא, שחמישים יום כלים בששה בסיון, כיצד
? חמשה עשר ימים מניסן שהוא מלא לעולם, ועשרים ותשעה מאייר שהוא חסר לעולם, וששה מסיון, הרי חמשים. ויום החמשים זה, שהיה יום שנתנה בו תורה, הוא חג העצרת, ונקרא גם כן חג השבועות. וכתוב בסוף הפרשה על זה היום הנכבד כל מלאכת עבודה לא תעשו. כבר כתבנו כי מלאכת עבודה נקראת כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש.
המועד הזה רמוז במצות ספירת העומר שבסדר זה
(מצוה שו), וקחנו משם.
כמנהגי במצות שביתת מלאכה ביום ראשון של פסח שבסדר זה, ואין צורך להאריך בשאר ימי מועדי השנה, כי ששת ימי המועדים הידועים, והם, ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג, ועצרת וראש השנה, דין אחד לכולם לכל היתרן ולכל איסורן.
ובאור כל דיניה בארוכה במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת ביצה
[א''ח סימן תצו].
מצווה שי: מצוות לא תעשה, שלא לעשות מלאכה בעצרת - ספר מצוות ה'
מצוות לא תעשה, שלא לעשות מלאכה בחג השבועות.
שנאמר: "כל מלאכת עבודה לא תעשו"
ויקרא כג, כא.
מראי מקומות:
ביצה דף ח'; מכות דף כ"א;
רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק א' הלכה א';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות לא תעשה, שכ"ה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול לאוין ע"ב;
שו"ע אורח חיים סימן תצ"ה.
המצווה השכ"ה ממצוות לא עשה - ספר המצוות לרמב"ם
האזהרה שהוזהרנו מלעשות מלאכה ביום עצרת,
והוא אומרו:
"כל מלאכת עבדה לא תעשו" (ויקרא כג, כא).