מצווה לא: מצוות עשה מצוות קידוש בשבת - ספר מצוות ה'
(עשה יג) מצוות עשה לקדש יום שבת בדברים.
שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו"
שמות כ, ח.
מראי מקומות:
פסחים דף ק"ו; בבא בתרא דף צ"ו; ברכות דפים כ', נ"ב; שבת דפים קי"ח, קי"ט;
רמב"ם הלכות שבת פרק כ"ט ופרק ל';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קנ"ה;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין כ"ט;
שו"ע אורח חיים סימן רס"ב, רע"א, רפ"ט;
רבי יצחק מקורביל, ספר מצוות קטן סימן ר"ס, רפ"א, רפ"ג.
לא. מצות קידוש שבת בדברים - ספר החינוך
לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר
(שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכר קדושה וגדולה.
ובפירוש אמרו לנו חכמינו
(פסחים קי, א) שדברים אלו מצווים אנו לאמרן על היין, שכן בא הפירוש 'זכרהו - על היין'. והעניין הוא שנותנין בכוס רביעית יין חי או מזוג או יותר מרביעית, אבל לא פחות מזה. והמזיגה ידועה שהיא על חלק אחד של יין חי וטוב ושלושה חלקי מים. ומברכין עליו קידוש שבת, כמו שידוע הנוסח בין היהודים. וכן ביציאת שבת גם כן מברכין על היין לכבוד היום. ואותה ברכה של מוצאי שבת נקראת
הבדלה.
כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכר גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם
(שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה' וגו'. ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה
(ברכות לה, ב) שהוא סועד ומשמח.
וכבר אמרתי לך, כי ל
פי התעוררות האדם ומעשהו, יתפעל אל הדברים לעולם.
אמרו בגמרא ז''ל
(פסחים קו, ב) שאם הפת חביב על האדם יותר, שיקדש על הפת, כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב, ואף על פי שביציאת היום לא אמרו כן, אלא שחייבו להבדיל ביין על כל פנים, גם בזה צדקו, כי הם זכרונם לברכה, גם התורה השלמה, יבחרו לעולם ברוב. ובאמת, כי רוב העולם יתאוו אל השתייה במוצאי שבת יותר מן האכילה, לפי שכבר קבעו סעודה גדולה ביום לכבוד השבת.
ואין צורך לתת טעם על חייבם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא תעורר לב אדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה - כל זה ענפי שורש התעוררות שאמרתי.
כגון נוסח הקידוש וההבדלה, אי זהו, ואי זה יין ראוי לקדש עליו, ואי זה אינו ראוי, ואם מקדשין או מבדילין בשכר, והאוכל בערב שבת וקידש עליו שבת
(שם ק, א) או בשבת ויצא שבת, וכן נוסח קידוש ימים טובים והבדלתן. ודיני הברכה
(ברכות מג, א) שאנו חייבין לברך על הנר במוצאי שבת ויום הכפורים, ודיני הברכה שאנו חייבים לברך על הבשמים, ואי זו בשמים הן הראוין לברך עליהן או שאינם ראוין -
ויתר פרטיה, מבוארים בסוף פסחים ובמקומות מברכות ושבת
(א''ח רס''ב, רע''א).
ואף על פי שהיא מן המצות שהזמן גרמא, שכן למדונו רבותינו זכרונם לברכה, שהנשים חייבות בקידוש והבדלה.
והעובר עליה ולא קידש השבת בדברים, ביטל מצות עשה, ואם קידשו בדברים בלא יין או בלא פת, דיעבד יצא ידי תורה.
המצווה הקנ"ה ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו לומר דברים ביום השבת בכניסתו וביציאתו, שבהם נזכיר גדולת יום זה וכבודו, והיותו נבדל משאר הימים שקדמו לו ושיבואו אחריו.
והוא אומרו יתעלה:
"זכור את יום השבת לקדשו" (שם כ, ח),
כלומר: זכרהו זכירת קידוש וגדולה - וזו היא מצוות קידוש.
ולשון המכילתא:
"זכור את יום השבת לקדשו - לקדשו בברכה".
ובפירוש אמרו:
'זכרהו על היין'.
ואמרו עוד:
'קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו',
כלומר: ההבדלה שהיא חלק מזכירת שבת שנצטווינו בה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף פסחים ובכמה מקומות בברכות ושבת.
