מפתח ראשי
ספר החינוך
ספר המצוות לרמב"ם
ספר מצוות השם
חלק ראשון: מניין המצוות
חלק שני: שיטות בחלוקת המצוות
א. חלוקה למצוות עשה ולא תעשה
ב. חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
ג. חלוקת המצוות לפי נושאים ראשיים
ד. חלוקת המצוות לפי איברי הגוף
ה. חלוקת המצוות לפי שכיחות המצוות והחייבים בהן
חלק שלישי: אזהרות
טבלה משווה: ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות השם
אינדקס נושאים
חזרה לעמוד הראשי



המצווה הקי"ז ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם

הציווי שנצטווינו בערכי שדות.
והוא אומרו יתעלה:
"ואם משדה אחוזתו וגו' (שם שם, טז);
ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו וגו'" (שם שם, כב).
ודן בשדה אחזתו
"והיה ערכך לפי זרעו וגו'"
ובשדה מקנתו
"וחשב לו הכהן את מכסת הערכך".

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו כולם בשלמות במסכת ערכים.
ואל יחשוב החושב, שארבעת סוגי ערכים אלו יש ביניהם שיתוף המחייב שימנו כמצווה אחת - אלא הן ארבע מצוות: לכל אחת מהן דין שאינו באחרת, אבל שם 'ערך' כוללם על דרך שיתוף השם. לכן אין למנות מיני הערכים כולם כמצווה אחת, כמו שאין אנו מונים מיני הקורבנות כולם כמצווה אחת. וזה ברור כשנתבונן.

שנה. מצות מעריך שדה שיתן כערך הקצוב בפרשה - ספר החינוך

לדון בדין ערכי שדות. כלומר, המקדיש שדהו ורצה לפדותה שיתן בערך הקצוב בפרשה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף לכל שני היובל שהם תשע וארבעים שנה, ולפי החשבון מכוון יהיה ערך שדה הראוי לזרוע חומר שעורים סלע ופנדיון לשנה.

[שקל, סלע, דינר, פונדיון]
לפי שהשקל האמור בתורה הוא נקרא סלע סתם בלשון חכמים, והגרה האמורה בתורה היא המעה בדברי חכמים. והוסיפו חכמים על השקל הנקרא סלע כמו שאמרנו שתות. והסלע זה שוה ארבעה דינרין, והדינר שש מעין, והמעה שני פונדיונין, נמצא לכל שנה, סלע ופנדיון, שאף על פי שהסלע שמונה וארבעים פונדיונין לפי חשבוננו זה, מכל מקום הרוצה ליקח סלע מן השולחני, תשעה וארבעים פונדיונין הוא צריך לתת כדי שירויח בו השלחני פנדיון אחד, ואחר שהוא צריך לתת תשעה וארבעים פנדיונין כפי החשבון שיקחם המקדיש מן השולחני מחשבין לו שיד ההקדש על העליונה לעולם. ואחד המקדיש שדה טובה שאין בכל ארץ ישראל כמותה, או שדה רעה שאין כמותה לרוע כזה, מעריכין אותה, שלא רצה הכתוב לחלק בעניין זה, והשוה כל הקרקעות לערך אחד (ערכין יד א).

[חומר, כר, לתך, סאה, אמה]
ואחר שפרשנו השקלים, ראוי שנפרש החומר כמה הוא. דע, שהחומר הוא מידה אחת שנקראת כר והכר הוא שני לתכים, והלתך חמש עשרה סאין נמצא החומר שלושים סאין, שהן עשר איפות, שהאיפה שלוש סאין. ידוע הדבר וכבר ידענו גם כן מדברי רבותינו זכרונם לברכה (עירובין כג ב), שמקום שיש בו חמשים אמה על חמשים אמה הוא בית סאה, כלומר, שהוא מזרע סאה שעורים, והן אלפים וחמש מאות בתשברת. נמצא שמקום הראוי לזרע חומר שעורים, שהוא שלושים סאין יש בו חמשה ושבעים אלף אמה בתשברת.

וכיצד דרך החשבון בערכי שדות? שדה אחוזה חלוק בעניינו משדה מקנה, וכשמודדין אותה אין מודדין בה, אלא מקומות הראויים לזריעה, וערכה הוא הקצוב בתורה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, כמו שבארנו: בין יפה בין רעה, ומוסיף חומש על הערך הזה הקצוב.
וכלל זה יהיה בידך בכל חומש האמור בתורה, שהוא רביע הקרן, כדי שיהא הקרן עם החומש הנוסף עליו הכל חמשה. ואם כל השדה שהקדיש אינה ראויה לזריעה כלל, פודין אותה בשויה.
ואי זו היא הנקראת שדה אחוזה? זו שדה שירשה אדם ממורישיו, ושדה מקנה הוא שדה שלקחה אדם משלו, או שזכה בה בשום צד שלא מחמת ירושה.

ודין המקדיש שדה מקנתו ששמין אותה בשויה, רואין כמה שוה עד שנת היובל, ואם פדאה המקדיש אינו מוסיף בה חומש, ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים. וכשיגיע היובל תחזור השדה לבעלים שמכרוה, בין שנפדית מיד הגזבר על ידי שום אדם ויוציאה מתחת ידו, בין שלא נפדית ויצאה מיד הקדש, חוזר לעולם לאשר לו אחוזת הארץ. ואינה יוצאה לכהנים, לפי שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וזה הקרקע לא היה ללוקח כי אם עד שנת היובל.

ולא כן שדה אחוזה, שאם הגיע היובל ולא פדאוה הבעלים מיד הקדש, או מיד אחר שקנאה מן ההקדש, הכהנים נותנין דמיה, לפי שאין הקדש יוצא בלא פדיון, והיא אחוזה להם לעולם, ואותן הדמים נופלין להקדש בדק הבית.

וכל שדה ששמין אותה להקדש למכור אותה בדמיה מכריזין עליה ששים יום בבוקר ובערב, שהוא שעה שהפועלים נכנסין למלאכתן ויוצאין, כדי שישמעו הכל בדבר, ומסמנין מצרניה, ואומרים כך היא יפה ובכך היא שומה, וכל הרוצה לקח יבוא ויקח (שם כא ב).
ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת ערכין.
.
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג
אבל בזמן הזה כבר אמרו חכמים, שאין מקדישין ולא מחרימין ולא מעריכין, כמו שכתבנו למעלה (מצוה של).
ומכל מקום אם עבר והקדיש קרקע עכשו לבדק הבית, אפשר ליה בתקנה כדשמואל, שמחללו על שוה פרוטה או יותר ומשליכם לים המלח. ואם אינו רוצה בתקנה זו, נראה ודאי שיש לו להעריכו כמשפט שכתבנו, ומשליך הדמים לים המלח, כדי שלא יבוא למכשול לו או לבניו. מוטב יאבדו ואל יכשלו בהם בני אדם, משיניחם בקרן זוית לבדק הבית, כי לעתיד לא נחסר ממון לחזק את בית אלהינו.

מצווה שנו: מצוות עשה לדון דין ערכי שדות - ספר מצוות ה'

(עשה קמ) מצוות עשה לדון דין ערכי שדות.
שנאמר: "ואם משדה אחוזתו יקדיש איש וגו' זרע חומר שעורים בחמשמים שקל כסף" ויקרא כז, טז.

מראי מקומות:
מסכת ערכין פרק ו', ז', ח';
רמב"ם הלכות ערכין פרק ד';
רמב"ם, ספר המצוות מצוות עשה קי"ז;
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול עשין קל"א.